במערכת הצומות של העם היהודי בולטים שני צומות הקרויים על שם דמויות – תענית אסתר וצום גדליה. אולם בעוד אסתר המלכה מוכרת לכולם בזכות תושייתה , אומץ ליבה וחלקה המרכזי בסיפור נס הפורים, נשאר גדליה אלמוני.

מי היה גדליה ומדוע "זכה" ועל דבר מותו נקבע צום בלוח השנה העברי ?

מות גדליה היוה למעשה את המסמר האחרון בקבורתה של עצמאות ישראל בתקופת בית ראשון. אנו צמים על אבדן התקווה והיאוש אשר התגלמו במותו של גדליה בן אחיקם.

הימים הם ימי החורבן, עם ישראל מוכה שבור ורצוץ מוגלה לבבל. בית המקדש חרב, ,דרכי ציון אבלות (שוממות) ורוב העם נהרג או הוגלה. השבר גדול, היאוש גדול עוד יותר.

מסיבות פוליטיות יש למלך בבל, (אותו מלך אשר הגלה את העם והחריב את הארץ), אינטרס שהארץ לא תישאר שוממה. מאבקו בממלכת מצרים אינו פוסק ולכן הוא מחפש דרכים כיצד לשמור את השליטה בארץ ישראל בידיו . הדרך היא להחזיר לאט לאט את היהודים לארצם , לתת להם לעבד את אדמתם .

כמושל הארץ הוא ממנה את גדליה בן אחיקם ומתיר לדלת העם לחזור ולהתיישב בארץ ואף נותן להם "כרמים ויגבים"

האנשים מלאי ספקות ואכולי יאוש, האם כדאי להתאמץ וליישב את הארץ ? האם אין זה תרגיל של מלך בבל ? על כך עונה להם גדליה בהחלטיות :

"וישבע להם גדליה…אל תראו מעבוד את הכשדים ,שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם… ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושימו בכליכם שבו בעריכם אשר תפשתם…"
מתחת לאפר צומחים מחדש חיים יהודיים בארץ ישראל , לא הכל אבוד עדין יש סיכוי.

את המהלך כולו מלווה הנביא ירמיהו אשר מעודד את גדליה ואת השבים ליהודה.

ואכן השמועה  עושה כנפים ועד מהרה מתאספים יהודים רבים פליטי החורבן אל גדליה מתחילים לעבד את השדות ואף להוציא יבול נאה :

"וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שם ויבואו אל ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאוד…"

יש סיבה לאופטימיות זהירה, יש תקווה. משמעות הדבר היא שהגחלת יהודית עדין לוחשת , השורש לא נעקר לגמרי. ההתיישבות היהודית בארץ יכולה להימשך.למרות החורבן האיום עדין לא נסתם הגולל על התיישבות יהודית בארץ ישראל .

אולם התקווה לא מחזיקה מעמד זמן רב. האור בקצה המנהרה כבה במהרה בגלל אינטרסים אישיים , קנאה וצרות עין.

ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה קינא כנראה במעמדו של גדליה אשר לא היה מקורב למלכות והרגו:

"ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה ועשרה אנשים איתו ויכו את גדליה וימות…"

התוצאה לא איחרה לבוא, אותם אנשים אשר האמינו בגדליה וקיוו לשקם את חייהם ואת ארצם פוחדים כי יאשימו אותם בהריגת גדליה והם מעדיפים לברוח למצרים מחשש פן יבולע להם.

ירמיהו במאמץ אחרון מנסה לשכנע את אותם אנשים להישאר בארץ :

"כה אמר ה' אלוקי ישראל …אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי ניחמתי אל הרעה… אל תראו מפני מלך בבל … כי אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו …" ירמיהו ממשיך ומנבא לעוזבים למצרים מות ואבדון אולם דבריו אינם מצליחים לשכנע את הנשארים והם שמים פניהם למצרים.

נטישה זו היא הנטישה הסופית של ארץ ישראל בתקופת בית ראשון על ידי יהודים.

מותו של גדליה מסמל אם כן את סופה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מאז כיבושה על ידי יהושע לא פסקו יהודים מלשבת בארץ ישראל. גם חורבן הבית איום ככל שיהיה לא מחה לחלוטין את ההתיישבות בארץ ואת התקוות לשיקום. אותן תקוות אשר לובו כאש בגחלת על ידי מינויו של גדליה למושל , כבו סופית עם מותו.

פעם נוספת מאבקי כוח וקנאה ומלחמת אחים בזעיר אנפין בין יהודים גרמו לאבדן היישוב היהודי בארץ ישראל.