תרמו לצהר

האם שמות כהונה מחייבים שהעומד לפנינו הוא כהן?

מאת הרב אלישיב קנוהל

א. כץ – אדם דתי שהוחזק לכהן, נשוי ל- ג. משך כמה שנים. נולדו להם 2 ילדים והיום הינם לומדים במוסדות דתיים.

ולפני כשנה וחצי עבר האיש משברים נפשיים קשים, והחליט להתגרש מאשתו. ואכן בטבת תשע"א ניתן הגט בביה"ד הרבני, אולם מעולם לא נפרד מאשתו, ובתקופה זו גם לא היה להם כלל כל כוונה להיפרד, ומיד לאחר הגט הם הלכו יחדיו הביתה והמשיכו להתנהל כזוג רגיל. לדבריו הכל היה קשור למשברים הנפשיים שעבר בתקופה זו, ולדעתו לא היה לגמרי צלול בדעתו באותו זמן, (בתקופה שנתן את הגט). ולצורך כך צירף מסמכים מכמה רופאים ופסיכיאטרים שביקר אצלם באותו שבוע.

ולכן היום הוא מתדפק על הדלתות למצוא לו היתר להמשיך לחיות עם אשתו, למרות שהוא מוחזק ככהן. והפרידה היום היא קשה מאד עבורם (ובפרט הוא עצמו שעדיין מטופל מאז בכדורים) וכמובן הדגיש, כי פירוק התא המשפחתי יהיה קשה מאד עבוד הילדים.

תשובה:

הנה למרות שהאיש הביא מסמכים על כך שבתקופת הגירושין היה מאושפז והיה נוטל כדורים בעקבות הבעיות הנפשיות שלקה בהן, אשר גרמו לו לטענתו לחוסר צלילות דעת בתקופה זו. וא"כ יש לבטל את הגירושין. ודאי שאין בטענתו זו מאומה. וגם אם אכן לקה במחלה נפשית וצרך כדורים שהשפיעו עליו כנזכר, בכל זאת, אין כל ספק כי עתים שוטה עתים חלים ונתן גט בעודו חלים, הגט כשר לגמרי כמו שנפסק בשו"ע (אבה"ע קכא סעי' ג')…ולכן ודאי כי אשה זו גרושה כדת וכדין, ואין כל ספק כי היא אסורה לכהונה. יחד עם זה מבירור שעשיתי על חזקת כהונתו של השואל, התגלה כי ניתן בהחלט לפקפק בכהונתו.

כאמור, חקרתי קצת את שורש חזקת הכהונה שנהג האיש הנ"ל. ואמר לי כי הוא גדל במשפחה חילונית לחלוטין, עד היותו נער מתבגר אז חזר בתשובה, ואמרו לו כי מאחר ששם משפחתו "כץ" הרי הוא כהן, ועפי"ז עלה לתורה ראשון, ואף נשא כפיו משך כל השנים. מלבד זאת אינו יודע דבר על היותו כהן או לא. אביו נולד חילוני והוא אינו שומר מסורת כלל ה"י, ולכן גם הוא אינו יודע דבר על כך…

לשאלתי, כשהיה הסבא גר בדווינסק האם אז היה הולך לביה"כ, לא ידע בודאות, אך אמר לי כי עד כמה שנראה לו, גם שם לא היה דתי.

בשנת 1958 עלה אביו לארץ עם גרעין של "השומר הצעיר" והתיישבו בקיבוץ בצפון, שם גם פגש את אשתו, ונשאו בקיבוץ וגרו שם כמה שנים, ושם גם נולד א. האיש שאנו עוסקים בו עתה. שאלתי אותו, א"כ האיך הוא יודע ששם משפחתו "כץ" השיב לי כי כל אלו ששם משפחתם בלטינית – CATZ, בעברית הוא: "כץ".

הברור:  הנה בכמה פוסקים דנו בשמות משפחה של כהנים כמו: כהן, כץ, כהנא, כגן, וכד' האם הם מהווים ראיה שאכן הנושא שם משפחה כזה הוא כהן או לא. ונביא כאן כמה קטעים מדבריהם:

עי' שבט הלוי (ח"ט סי' רנג) לאחר שהביא את דברי הפוסקים בדבר ייחוסי כהנים בזמן הזה כתב: "והנה כ"ז נאמר בזמן שעכ"פ רוב כלל ישראל שמר על עיקרי תורה ומצות ולא הפקיר יחוסו לאיסורי עריות ויחוס, אבל בזמן הזה באלה שבאים מרוסיא שזה כבר כמה דורות שאפס תורה ויחוס מהם, ונתערבו בהמוניהם בגוים ובפסולים, או מסביבה של כאלה שכמעט רוב נאבד בנשואי תערובות ואיסור, האם כהנים אלה כהני חזקה יקראו שנאסר להם עכ"פ עפ"י הלכה פסולי כהונה, ונתיר נשיאת כפיים וכו'? ונהי דלמעשה מי שבא ואמר כהן אני (ונקרא ג"כ כהן) אפילו מאלה גם אם אין אנו מעלים אותו לכהונה מכ"מ שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא ואוסר עצמו בגרושה וחללה ושאר פסולי כהונה, ואין אנו עושים עובדא להתירו אפילו לחלוצה דרבנן כמבואר כ"ז בפוסקים אה"ע סי' ג' ס"א ועוד"…

ומנגד ראיתי בפסקי דין ירושלים (ח"א עמוד מג) שכתב: "מי ששם משפחתו "כהן" אבל מעולם לא נהג במנהגי כהונה משום שגדל במשפחה שאינה שומרת תו"מ, נראה שהואיל ורובא דרובא הנקראים בשם "כהן" הם ממשפחת כהונה, נחשב כמי שהוחזק לכהונה, וכמש"כ קצוה"ח סי' רפד ס"ק א עפ"י גמ' ב"ב קכו ב מוחזקני בזה שהוא בכור, דהוי קרי ליה אבוה וכו', דלאו דווקא כשהוחזק כן עפ"י אביו אלא ה"ה כשהוחזק כן עפ"י מה שבני אדם קוראים אותו "בכור", הואיל והוחזק שמו בעיר שהוא בכור ה"ז בחזקת בכור ליטול פי שנים בירושה"…

עוד ראיתי בספר דעת יואל (הגר"י קלופט זצ"ל, אבה"ע סי' קס) שדן באחד ששם משפחתו כהנא וטוען כי השם המקורי היה שונה וכי אינו כהן. ובראשית דבריו כתב: "והנה ראשית דבר יש להניח שהוא כהן שהולכים אחרי הרוב, ורוב המשפחות ששמן "כהנא" "כהן" "כץ" הם כהנים, ואף שיש כאלה הנקראים בשם משפחה כזה ואינם כהנים, אבל הרוב כידוע הם כן כהנים, ורובא דאורייתא".

האם יש ללכת אחר רוב ישראל שאינם כהנים, או רוב אנשי משפחה זו שהינם כהנים

ג

והנה הפוסקים הנ"ל לא האריכו בנקודה זו, אלא כתבו בכללות לדעת הגר"ש ואנזר שליט"א אין לשם המשפחה משמעות, ודאי לא משמעות מכרעת שהוא כהן. ולדעת הפוסקים הנ"ל דנים לפי רוב האנשים הנושאים שם משפחה זו שהינם כהנים, ולכן לכאו' גם כל הנושא שם משפחה זו הינו כהן גם אם אינו יודע ולא הוחזק כן.

ולכאורה צריכים להבין איך לדון שאלה זו, מצד אחד ברור כי בעל תשובה שהגיע לפנינו ואין לו כל חזקה האם הוא כהן, לוי או ישראל, אין ספק כי אנו נדון אותו לכל דבר כישראל גמור, שהרי רובן ישראלים… אלא שכאן מדובר באדם ששם משפחתו כאחד ממשפחות הכהונה, אע"פ שאין כל ספק שיש אנשים שאע"פ ששמם כשמות הללו, בכל זאת מעולם לא היו כהנים, ומקור שמם יתכן שהגיע מצד האמא באחד הדורות, שהרי היו זמנים שקראו שמות לפי האמא (עי' פד"ר כרך י"ח עמוד 193). או שבאחד הדורות היה ביניהם כהן שנתחלל וכד'. אולם אין ספק שרוב האנשים הנושאים שם משפחה כזה הם אכן כהנים.

וכאן נשאלת השאלה האיך לדון ספק זה, ולכאו' ישנם שתי אפשרויות ויש בזה נפק"מ, כפי שנראה:

א. מאחר שיש לנו ספק האם הוא כהן או ישראל, הרוב אומר כי הוא ישראל, אלא שיש ריעותא ברוב הזה מאחר ששם משפחתו כשם כהנים, ולכן הענין מסופק.

ב. אמנם הרוב הוא ישראל. אולם אין אנו בוחנים לפי רוב זה, אלא עפ"י רוב הנושאים שם משפחה זו, וכיון שרובם כהנים, א"כ הרוב אומר כי האיש הזה גם כן כהן…

ועוד י"ל כי בנד"ד ליכא כל ריעותא, וכפי שהובא לעיל, אביו של האיש שבא לפנינו ששמו הוא מוריס כץ, הוא מעצמו תירגם את השם מלטינית CATZ לעברית – כץ. אבל יתכן מאד שהאיש טועה, ומקור משפחתו שהיא מדווינסק מעולם לא היה "כץ" אלא "קאץ" ששם משפחה זו באירופה היתה מצויה ולא היו כהנים כלל.

ואמנם היום כמעט שאין כאלו הנושאים שם משפחה זו, ואולי באמת צאצאיהם שיבשו את השם ל"כץ", אבל בעבר שם זה היה יותר מצוי, והמפורסם שבהם הוא הגאון רבי יצחק קאץ זצ"ל ראש בית המדרש המפורסם בפ"ת "תורת ארץ ישראל". מגדולי תלמידי טעלז ותלמיד מובהק של הסבא מסלבודקה. וכן הגאון רבי חיים מרדכי קאץ זצ"ל מראשי ישיבת טעלז בליטא וממקימי הישיבה בארה"ב.

ולכן, מאחר שאין כל ודאות ששם משפחתו היתה "כץ", ויתכן שבכלל היתה "קאץ" שאינם כהנים, ואם נוסיף לזה שיש גם כאלו ששם משפחתם כץ שאינם כהנים אם משום ששם משפחתם הגיע משפחת האם כפי שהובא לעיל, ואם משום שהיו בהם חללים, א"כ לכאו' אין בזה כלל ריעותא לערער על הרוב הנ"ל הקיים (שרוב ישראל אינם כהנים).

ובפרט אם נצרף לזה שמדובר בשני דורות לפחות של אנשים שהיו רחוקים לגמרי מכל יהדות ויתכן שנחלל הכהונה במשפחתם. (וגם הוריו של האיש שבא לפנינו, נישאו וגרו בקיבוץ בצפון) ועיין מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רכה):

"אבל באלו משפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה ומצות, וכמש"כ גם כ"ת, באלו שהיו מעודם בקיבוצים חילונים שפרקו עול מכל מצות התורה בעו"ה, והרימו ראש להתיר שם עריות ואיסור אשת איש בלי הגבלה, וגם אם הי' להם אישות אולי ע"י חופה וקידושין הבעלים עצמם ר"ל הפקירו נשותיהם מדעת זל"ז, ביודעים ובלא יודעים, או שלא רצו לדעת משפטי התורה, הנ"ל פשיטא, דזה עדיף הרבה מהמבואר בסוטה כ"ז ע"א ובאה"ע סי' ד' סט"ו לענין פרוצה ביותר דחשבינן בניה כחללים, ואם שם ישנם קצת צדדים להחמיר עכ"פ, לא כן בנדון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות אנשים האלה, ואם רבינו המהרש"ל כ' על כהני יראי אלקים דקרוב דרובם נתבלבלו, א"כ בהתוסף עוד ע"ז כהני הקיבוצים או כהני רוסיא החילונים גמורים מדורות, שכמעט אין ספק דודאי נתחללו, והדברים נוטים שא"צ להתרחק מגרושה הזאת".

אלא שהספק שלפנינו הוא גם האם בכלל הוא צאצא של שבט הכהונה, ושמא באחת הדורות לקחו את שם משפחת האם, או אפילו השם המקורי הוא "קאץ" ולא "כץ" כפי שהזכרנו לעיל, ובספק כזה אין חזקת האם מועלת כלל, ולכן יש ללכת אחר חזקת קמייתא שבמעי אמו זר היה…

הנה בנד"ד האיש כבר מהיותו נער מתבגר חזר בתשובה, ומאז הוא מחזיק עצמו ככהן, נמנע מלהכנס לבית הקברות, ועולה לדוכן. וא"כ שויא אנפשיה שהוא כהן ויש לנו לאסור לו להנשא לגרושה.

אלא שאנו יודעים מקורו של החזקה, שהוא בשם "כץ", וכפי שאמר לי שהגיע לכפר חב"ד אמרו לו כי אם שמו כץ ודאי הוא כהן, ומאז הוא מצהיר כי הוא כהן. עד לאחרונה, שהתחיל לשאול רבנים, והתברר לו כי אין ודאות כי הוא כהן, ולכן כשהכהנים עולים לדוכן הוא יוצא.

עי' מבי"ט (ח"א סי' רי"ט) שנשאל: "ראובן נאמר לו שמשפחה אחת שהיתה כינוייה ככינוייו שהיו כהנים ושהוא גם כן יהיה כהן ואחר ימים בא לפני רב א' וספר לו הדבר ואמר לו שינהוג חומרי כהנים ועל דברי הרב סמך בנו של ראובן שהיה בעל תורה והיה נוהג להפריש עצמו מטומאת מת דרך חומרא ובנו היה מקל בחומרת אביו כי לפעמים היה נזהר מטומאת מת ולפעמים לא היה נזהר לימים מתה אשתו וארס אשה גרושה והתרו בו שלא ישאנה וקפץ וכנס אותה יודיענו רבינו אם יתחייב בדין להוציאה או לא".

ובתשובתו שם האריך לומר כי אין הבן חייב בחומרתו של אביו, וכיון שלא הוחזק שהוא כהן אלא עפ"י שמועה זו, לכתחילה יכול לישא גרושה, ואין בזה משום שויא אנפשיה שהרי אפילו אביו לא עשה כן אלא מספק.

וע"ע בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יא): "בדבר אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר שכל ידיעתו היא מאביו שבעת שקראו אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן אבל אביו אינו שומר תורה כלל וגם שברח מבית אביו בילדותו מצד מרדו באביו שלפי הדעת לא היה לו לידע כל כך דבר כזה שלכן אין לו שום נאמנות לזה שהוא כהן, וגם אשה אחת שהיתה בת אחי אבי אבא שהיא שני בשני עם אביו הנזכר אמרה איך אפשר שאתה כהן מאחר שאבי שהוא אחי אביך אינו כהן שלכן אין לחוש למה שאמר אביו"…

סיכום: לאחר שביארנו בארוכה ענין יחוס שמות משפחה המזוהים עם כהנים, התברר כי בכל אופן אין לקבוע עפ"י רוב אנשי משפחה זו כי הוא כהן, ולכל היותר המצב הוא מסופק. ובפרט שהגר"ש וואנר כתב אין אין משמעות לשמות משפחה בענין זה, וכך שמעתי מידידי הגר"י רפפורט שליט"א דיין ביה"ד הרבני בחיפה, כי שוחח עם הרב שבתי אברהם רפפורט (בעל נכדתו של ר' משה פינשטיין זצ"ל, אשר ערך כמה חלקים באגר"מ עוד בחיי סבו), שאמר בשם סבו כי אין משמעות לשמות משפחה כנ"ל על ייחוסם של בעלי תשובה הנושאים שמות כאלו כשאין להם כל חזקה על ייחוסם…

התייחסות הרב הגאון אשר וייס שליט"א לשאלה הנידונה: הנני במענה קצר בדבר השאלה בעניינו של — כץ.

ועיקר השאלה אם עצם העובדה ששמו כץ מחייב לחשוש שכהן הוא, כיון דרוב האנשים הקרויים כץ כהנים הם או שמא אין עצם השם סיבה להניח שאכן כהן הוא.

והביא כבו' משו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן רנ"ג) שכתב דמי שאין לו חזקת כהונה אין צריכין לחשוש שכהן הוא משום ששמו כשם משפחות כהונה, דאף אם החזיקו בשם לא החזיקו בכהונה.

ולעומת הביא דעת הגר"י קלופט זצ"ל שכתב דכיון דרוב הקרויים כץ כהנים המה, אזלינן בתר רוב ודינו ככהן.

ויש שהוכיחו כן מדברי הקצות סימן רפ"ד סק"א שכתב דכל שהוחזק בעיר כבכור ע"י שהבריות קורין אותו בכור דינו כבכור, אך באמת אין הנידון דומה לראיה, דודאי אם הבריות היו אומרים על פלוני שכהן הוא, היה בכך כדי להחזיקו ככהן, אך כיון שאין הבריות עוסקים כלל בכהונתו של זה ואין הם קוראים אותו כהן על שם כהונתו, אין השאלה אלא האם מי ששמו כץ מוחזק בכך ככהן או לא.

ולכאורה נראה דיסוד הספק בני"ד, מצד אחד רוב בני ישראל זרים הם ולא כהנים, ולכאורה יש לילך אחר הרוב ולקבוע שאיש זה לא כהן הוא. אך מאידך רוב הקרויים כץ כהנים הם, ולפי רוב זה יש לקבוע שאכן כהן הוא איש זה…

אך אני בעניי נראה לי מטעם אחר שצדק בזה בעל שבט הלוי דאין השם כץ מחייב חזקת כהונה.

דבאמת אין כל הכרח וידיעה ברורה שרוב בני האדם ששמם כץ אכן כהנים הם. ואף דנראה ברור דבמשפחות שחזקתם שהם שומרים מצוות מדור דור, הנחה פשוטה היא שאכן רוב הקרויים כץ כהנים הם דידוע דשורש שם זה קיצור של כהן צדק, אך במשפחות שזה דורות היו מן המתבוללים יש נטייה גדולה לומר שאינם כהנים, דמסיבות רבות יש לפקפק אם נשמרה קדושת הכהונה, דהלא כהן הנושא גרושה, זונה, חללה או גיורת אין בנו כהן אלא חלל, וכל אשה שנבעלה לגוי או למי שהיא ערוה עליו, או שזינתה תחת אישה ונפסלה ואם נשאת שוב לכהן, אין בנם כהן.

ומקרים אלה מצויים הם, ומצויים היו תמיד בקרב מי שחיו ללא תורה ומצוות.

ומלבד כל אלה, מצוי היה מאד בארצות אירופה שאנשים אימצו שמות חדשים, ממשפחות נשותיהם או משאר חלקי המשפחות כדי לאפשר להם לעבור גבולות ממדינה למדינה, ולקבל אזרחות ורשיונות מעבר ומגורים וכדו' כידוע.

וטעם נוסף לפקפק במשמעות השם כץ, שהרי ידוע שבכמה ארצות אירופה היתה משפחה ענפה ששמה קאץ שלא היו כהנים כלל (והגר"מ קאץ זצ"ל ראש ישיבת טלז בן משפחה זו לא היה כהן). אך בשפות לועזיות, וכן בלה"ק הנהוגה בזמנינו אין הכר בין זל"ז, וכולם קוריים בשם כץ או בשם Kats בשפתם.

ובכל עיקר רוב זה, דרוב הקרויים בשם כץ כהנים הם, יש לפקפק מטעם אחר, שהרי כבר כתבו הראשונים בשלשה מקומות דרוב התלוי במנהג אינו רוב גמור.

וכבר ביארתי במק"א דשאני דין תורה של רוב מהמקובל בסבירות סטטיסטית. ומה דאזלינן בתר רוב הלכתא היא, ובדין רוב אין לנו אלא שני דינים, רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן. רובא דאיתא קמן אינו אלא כאשר הרוב בפנינו ממש וכתשע חנויות, ורובא דליתא קמן אינו אלא ברוב שבטבע, כגון רוב בהמות כשרות, רוב נשים מתעברות ויולדות, רובא דאינשי טעי בעיבורא דירחא וכדו', אבל רוב שאינו מונח בפנינו ואינו רוב טבעי, באמת אין בו דין "אחרי רבים להטות"…

וכך נראה לכאורה גם לגבי רוב זה דשם משפחה, דרוב התלוי במנהג הוא ואין בו מצד העצם, ומשו"כ לא הוי רוב גמור, אף אם אכן היינו מניחין כיסוד מוסד דאכן רוב בני משפחת כץ כהנים המה.

ומשום כל טעמים אלה אין כלל להניח הנחה ודאית שרוב היהודים החילוניים ששמם כץ אכן כהנים המה. וכיון דשעת הדחק גדול ועצום עסקינן אין להוציאה מתחת בעלה…

באהבה

אשר וייס

דומני שהדברים מדברים בעד עצמם, ולכן בבוא בעיה כזו לשולחננו – כהן לגרושה או לגיורת, אל לנו לפסול זאת מיד, אלא לטרוח ולברר את מסורת הכהונה בצורה יסודית ואולי נוכל לסייע להם להתחתן כדמו"י.