תרמו לצהר

ייחוד לאחר החופה לפי מנהג הספרדים

מאת הרב אלישיב קנוהל

 

 

   (עלון שבות 165/ עיבוד מאמר של הרב שלמה לוי על ידי הרב אלישיב קנוהל))

 

הקדמה

השו"ע (אהע"ז סימן נ"ה סעיף א') פוסק בעקבות הרמב"ם, שהייחוד הוא עיקר החופה הגומרת את הנישואין: "…אפלו אם קדשה בביאה, אסור לו לבוא עליה ביאה שניה בבית אביה, עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו; ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נישואין בכל מקום…

הגה: ויש אומרים דחופה אינו יחוד, אלא כל שהביאה החתן לביתו לשם נישואין (כן כתב הר"ן בשם יש אומרים ריש כתובות). ויש אומרים שהחופה היא שפורסין סודר על ראשה בשעת הברכה (הבית יוסף הביאו). ויש אומרים דחופת בתולה משיצאה בהינומא; ואלמנה, משנתייחדו (תוספות פרק קמא דיומא). והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסים שם יריעה פרוסה על גבי כלונסות, ומכניסים תחתיה החתן והכלה ברבים, ומקדשה שם ומברכין שם ברכת אירוסין ונישואין, ואחר כך מוליכים אותם לביתם ואוכלים ביחד במקום צנוע, וזהו החופה הנוהגת עכשיו… סימן ס"ב סעיף ט' וסימן ס"א

אעפ"כ, כידוע, מנהג הספרדים הוא שלא להכניס את החתן והכלה לחדר ייחוד לאחר החופה.

השאלה שעליה ננסה להשיב במאמרנו זה, היא האם זוג הנוהג לפי מנהגי הספרדים רשאי להחמיר על עצמו ולעשות ייחוד כדברי השו"ע, או שיש כאן חשש להוצאת לעז על הראשונים ויש להימנע מכך?

א. הגדרת חופה

לדעת השו"ע, הייחוד הוא הנקרא נישואין, והרמ"א מביא בעניין זה דעות שונות. וראה זה פלא: דווקא האשכנזים נוהגים כשו"ע ומקפידים על הייחוד, ואילו הספרדים אינם נוהגים זאת. אמנם, מנהג האשכנזים אינו מפתיע, וכדברי הב"ח המובאים בבית שמואל (שם ס"ק ה'): "מנהג שלנו לצאת כל הדעות". הקושי כמובן, הוא מהו היסוד למנהג הספרדים שלא לעשות ייחוד?

בתשובה לשאלה זו נחלקו חכמי הספרדים בדורינו. הגר"ע יוסף ביביע אומר (ח"ה, אהע"ז סימן ח') כותב שהספרדים לכאורה אינם נוהגים כשו"ע, ויתרה מזו, מצטט הוא אחרונים ספרדים הכותבים שיש לעשות ייחוד. על כן, מסביר הוא שמנהג הספרדים אכן מתאים לדברי השו"ע, ואכן הייחוד הוא העושה את הקניין. אלא שהייחוד לא צריך להתבצע דווקא בסמוך לחופה, ולכן ניתן לסמוך על הייחוד הנעשה בלילה לאחר חזרת החתן והכלה לביתם. בדבריו מתמודד ה'יביע אומר' עם שתי בעיות המתעוררות לכאורה ממצב זה, שהייחוד נעשה מספר שעות לאחר הברכות והחופה וזה תמוה – כיצד ייתכן שאומרים שבע ברכות מתחת לחופה, כאשר עיקר החופה נעשה כמה שעות אח"כ? ועוד כאשר בני הזוג מגיעים לביתם – שזהו הייחוד העיקרי לדעתו, הרי ייתכן שאין שם עדים, וא"כ כיצד יש קניין ללא עדים? והלא אין דבר שבערווה פחות משניים?

בתשובתו מאריך הגר"ע יוסף בעיקר בשאלה הראשונה, ומסביר ששבע הברכות אינן ברכת המצוות אלא ברכות שבח. לפיכך אין לגביהן דין עובר לעשייתן, וניתן להרחיקן מהמעשה עצמו. לגבי השאלה השנייה, מסביר הוא שבשלב זה של הייחוד אין צורך בעדים, מכיוון שזה רק 'גמר הקניין'. הקושי הוא מדוע להפסיק הפסק כל כך גדול בין הברכות למעשה הנישואין לכתחילה? ועוד, מדוע אין צורך בגמר קניין בעדים, הלא אין דבר שבערווה בפחות משניים? ומעבר לכך קשה כיצד יברכו עתה בסוף הסעודה פעם נוספת שבע ברכות על דבר שעדיין לא בא לעולם, הלא עדיין הם אינם נשואים?

הרב שלום משאש (שמש ומגן ח"א אבה"ע ס"ד; ח"ג יו"ד סימן מ"ט) יישב את המנהג באופן שונה. לדעתו אנו אכן לא נוהגים בנושא זה כדעת השו"ע, ומסתמכים אנו על שיטת ראשונים אחרים שיש קניין גם ללא ייחוד. אמנם, בדרך כלל נהגו הספרדים כשו"ע, אולם לכלל זה יש חריגים. במקרים שדברי השו"ע אינם תואמים את המנהג שהיה קיים לפני השו"ע, המשיכו הספרדים לנהוג לפי המנהג הקודם.

הסבר זה מסתבר לכאורה הרבה יותר. אולם כאן יש להקשות על יסודו של אותו מנהג קדום: מדוע מראש קבעו מנהג בניגוד לשיטת הרמב"ם וראשונים אחרים, שבדרך כלל כן פסקו כשיטתם? באשר לשיטות הראשונים עליה מסתמך לדבריהם המנהג הקדום, יש לציין שהשו"ע בס' נ"ה התעלם לגמרי משיטות אלו, והביא רק את שיטת הרמב"ם שהייחוד קונה. אם המנהג אכן נשען על שיטות אלו, היה עליו להביא אותם כשיטה שנייה, כ'יש אומרים' וכדומה…

הסיבה הרמוזה בספרים הנ"ל שבגללה רצו למנוע ייחוד, היא שהכנסת החתן והכלה לחדר ייחוד פגעה כנראה בחובת הצניעות ולכן ראו זאת כמעשה מכוער… ניתן לומר בזהירות רבה, שחל שינוי גדול בעניין זה, ובמקומותינו אין לראות בהליכה לחדר ייחוד פגיעה בחובת הצניעות. איני יודע נסתרות, ולא ערכתי סקר הבודק מה עושים הזוגות הנכנסים לאחר החופה לכמה דקות לחדר ייחוד, אולם הצניעות כאן אינה נקבעת לפי מה שהם עושים – שהרי ממילא הם נמצאים לבדם. הצניעות תלויה בשאלה כיצד הדבר נתפס בעיני המשתתפים באותה שמחה. נדמה שלא נטעה, אם נאמר שהמשתתפים אינם מתעניינים במיוחד במה שקורה בחדר הייחוד. ההנחה היא שחתן והכלה זקוקים להפסקה קצרה ברצף של ההתרגשות והמתח של החופה והחתונה, ומכל מקום לא מדובר על בעיות של צניעות…

העולה מדברינו לכאורה, שאם אכן הייחוד כפי שהוא מתבצע במקומותינו אינו פוגע בצניעות, יש ודאי מקום לאפשר גם לבן עדות המזרח שמעוניין להחמיר לצאת גם לשיטת הרמב"ם והשו"ע, וכפי שבמקומות רבים אנו אומרים שמעיקר הדין נהגו כשיטה פלונית והמחמיר יבורך.

מכלל הדברים ניתן להבין תובנה נוספת החשובה לחופות שלנו – שגם ללא חדר ייחוד החופה קונה. שהרי בחופות של הזוגות שאינם דתיים כמעט ולא נמצא חדר ייחוד בסוף החופה. כפי שמתברר מהדברים לעיל יש להם על מה לסמוך.