ביום שלישי שעבר התחתנו צביקה ונורית. כשהם עמדו מתחת לחופה עם הרב יהודה ישרים עמד איתם גם סיפור אישי כואב. אי אפשר היה לראות בפניהם המאושרות של בני הזוג סימנים לשיחה הקשה שניהלו ארבעה שבועות לפני כן בביתו של הרב ישרים.
חגית ממחלקת רבנים מחתנים אמרה לרב יהודה כי מדובר בזוג מורכב. זה איפשר לו להכין את עצמו וגם זמן ומקום שקט. אבל מעבר לזה הוא לא יכל לדעת מה מצפה לו. באותו ערב נכנסו בדלת חתן בן 43 רווק וכלתו בת ה38 גרושה.
"כבר בשפת הגוף שלה היא שידרה ריחוק וחוסר שקט" מתאר הרב ישרים את ההתחלה "כשהתחלנו לדבר היא שתקה. סיפרתי על עצמי וביקשתי שיספרו על עצמם על מנת שאוכל להכיר אותם. החתן סיפר על 43 שנותיו שהיו לא פשוטות ובכל פעם שהזכרנו אותה היא אמרה בהתרסה "אתה עוד תגיע אלי". ואז הגענו אליה. היא אמרה לי בטון נוקשה כך : "שמע, אני רוצה לומר לך שהגעתי לכאן פגועה עד עמקי נשמתי ממך, ומהממסד הרבני שלך. אתם גרמתם לי לעוולה, לעינוי הדין, לנזק שלא יתואר, ולפגיעה נפשית. אני בכלל לא חשבתי שאני אשב פה אצל רב, ודע לך שעכשיו אתה צריך להוכיח את עצמך.ואז היא התחילה לבכות".
באותו הערב נורית סיפרה לרב ישרים שהיא היתה מסורבת גט במשך חמש שנים, ורק לפני חצי שנה היא זכתה להשתחרר ולקבל בחזרה את חירותה. היא סיפרה על נישואין עם גבר שהתעלל בה בכל דרך אפשרית. כשהיא ביקשה להפסיק את הנישואין הקשים והמכאיבים האלה, היא נתקלה בחוסר הקשבה וחוסר הבנה מצד בתי הדין, מה שנגרר בסופו של דבר לסאגה של חמש שנות סבל, שכללו סיפורי אלימות קשים עד סכנת חיים.
-מה עושים כשיושבת מולך כלה שאינך מכיר ומביאה איתה סיפור כל כך קשה וכל כך הרבה כאב?
"קודם כל הקשבתי לה, שיקפתי לה את ששמעתי ממנה, והבעתי אמפטיה ורק אחרי שאפשרתי לה להוריד מעל ליבה כל מה שהיה לה התחלתי לאט ובעדינות לדבר על המטרה שלשמה הם הגיעו: תכנון החופה שלהם. היא הבהירה שכף רגלה לא היתה דורכת ברבנות, וכל מה שהיא עושה זה בשביל בן זוגה. בדקתי איתה מה היא מסוגלת ומה לא. עברנו על כל שלבי החופה, למדנו ודנו בכל שלב, ובסופו של דבר היא קיבלה את כל הטקס, ובלב שלם. היא הגיעה אלי הביתה בשעה 20:00 בערב במצב של התרסה כאב וחוסר סבלנות וכעבור ארבע שעות נפרדנו בחום באהבה וגם עם חיוך"
-איך מצליחים להגיע ממצב של התרסה למצב של קבלה?
"להקשבה יש כח מקרב. אסור לרוץ מיד ולהגיב באמירות חדות וברורות. לא להגיד: "תראי הרבנות זה לא אני", "אני בכלל לא הייתי שם", "אני לא עשיתי לך כלום". לא להתחיל לדבר על צדקת דרכנו. לא להתעמת, אלא לחבק. לא להיפגע מהדברים באופן אישי. להקשבה ולהכלה יש יכולת לקרב ולהוריד חומות".
– מתי הבנת שלערב הזה יהיה סוף טוב?
"כשאמרתי לה שתחת החופה שלה לא יעמוד "הממסד", אלא רק היא, בן זוגה אני והקדוש ברוך הוא".
