תרמו לצהר

געגועים לסרדינים ושמן

עולמנו המודרני הולך ונעשה הייטקי בכל התחומים. אם פעם הטלווזיה הצבעונית היוותה את הבשורה הרי שהיום שלל הערוצים והאפשרויות הם אין סופיים.  גם שעון המחוגים הישן והטוב הוחלף בשעונים אשר חוץ מלבשל עושים הכל, הטלפונים הסלולריים החליפו את טלפון החוגה הישן ועל אסימונים ניתן לקרוא רק בספרים הישנים.

גם הטעמים והריחות עברו שינוי ועיצוב מחדש. כיום כבר לא ניתן למצוא בחתונות רבע עוף עם אורז אלא מנות שף מסוגננות, הפלאפל הולך ונעלם לטובת מוקפצים למינהם ואת מוכר התירס התירס מקרנות הרחוב בימי חורף קרים נדיר מאוד לראות.

אחת הנפגעות העיקריות משינוי הטעמים היא סעודה קטנה ולא מורגשת, אשר נחבאת אל הכלים ומתנהגת בצניעות לעומת אחיותיה הבכירות , כוונתי לסעודה השלישית.

כיום נדיר מאוד לראות בתי כנסת אשר עדין שומרים על מנהג זה. אולם זכרונות הילדות שלי קושרים את אוירת השבת דווקא לסעודה זו.

 אז הסבו לשולחן הארוך המכוסה שעוונית לבנה בעיקר אנשים זקנים, ובינהם סבי ע"ה ר' מאיר גרוס ז"ל. אולם אנו הצעירים הקפדנו לפקוד את האולם הקטן מתוך תקווה לזכות בנתח כלשהו מאותה סעודה. כאן המקום לציין כי כל הסעודה היתה מורכבת מאותן חלות פשוטות אשר נמכרות עד היום בעיקר במכולות, מקופסאות של סרדינים ומבקבוקי מיץ פז עשויים זכוכית בטעמים של תפוזים ואשכוליות.

אני עדין זוכר אותנו הילדים נכנסים לאולם ביראת כבוד, מזיעים מהריצה המהירה אשר מטרתה לתפוש מקום טוב בין הראשונים, עומדים ומחכים בסבלנות כל אחד בתורו לשאריות אשר ישארו מאותה סעודה. לרוב היה שללנו חתיכת חלה טבולה בשמן דגים בטעם סרדינים, בני המזל זכו למצוא על החלה גם מעט סנפירים, קשקשים או זנב סרדין קטן אבל כל אלו לא הפריעו לנו לטעום באותה חלה טבולה בשמן דגים את  טעמה של סעודת הלוויתן העתידית הצפויה לצדיקים. אז עדין לא הזהירו מהכולסטרול  אשר נמצא בשמן ובחלה או מהטטרזין הלו הוא צבע המאכל הצהוב אשר נמצא בכמויות במיץ תפוזים לא טבעי, הכל היה פשוט טעים ולא מסובך.

עד היום לא ברור לי מדוע נמשכנו לאותו אולם קטן ואפלולי , לעמידה בתור, להושטת היד ולהתרגשות אשר נתלוותה לנעיצת השניים בחלה ולניגוב השמן הנוזל מן הסנטר לאחר הביס הראשון.  בבתינו ב"ה לא היה חסר כלום גם אז . אולי היתה זו אותה  אוירה של קדושה אשר התלוותה כנראה לצאת השבת  ואולי לסרדינים ולשמן היה טעם של ניצחון קטן על החבר אשר לו נשארה רק החלה היבשה. ברור לי שבזכרונות הילדות של ילדי הגדלים היום בעולם של שפע וכל טוב , חסר הטעם הפשוט כל כך , טעמם של הסרדינים והשמן ושל השבת העוזבת לאיטה.