תרמו לצהר

"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" בפרשת נח

מאת הרב בעז גנוט

 

"טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" – אמר ר' לוי: "טוב ה' לכל" – על הכל שהוא מעשיו, אמר ר' שמואל: "טוב ה' לכל" ורחמיו על הכל שהן מדותיו הוא מרחם, רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: "טוב ה' לכל" ומרחמיו הוא נותן לבריותיו …

 

ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית (=בימיו של רבי תנחום היו  צריכים לקבוע תענית [בשביל הגשם]) אתון לגביה אמרין ליה: "רבי, גזר תעניתא" (=הגיעו אליו ואמרו לו: רבי, גזור תענית), גזר תעניתא יום קדמאי, יום ב', יום ג' ולא נחת מטרא (=גזר תענית, [חלף] היום הראשון, היום השני, היום השלישי ולא ירד גשם), עאל ודרש להון, אמר להון:  (=נכנס [לבית המדרש], דרש ואמר להם:) "בני, התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים". עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו, אתון לגביה ואמרו ליה: "רבי, מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא?" (=הגיעו אליו ואמרו לו: "רבי, מה אנו יושבים כאן ועבירות כאן?), אמר להן: "מה ראיתם?", אמרו לו: "ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו", שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא (שלח אחריהם והביא אותם) אמר לו: "מה היא לך זו?", אמר לו: "גרושתי היא", אמר לו: "מפני מה נתת לה מעות?", אמר לו: "רבי, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים." באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר: "רבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך 'חנון ורחום' ואנו בני ידידיך, בני אברהם, יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים!!" מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם. (בראשית רבה פרשה לג) נעקוב אחר התפתחות המדרש שלב אחר שלב.

 

בחלק ראשון מביא המדרש שלוש פרשנויות לפסוק "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". נראה ששלושתם מבקשים להסביר את אותו ענין שמתגלה בקריאה ראשונית של הפסוק. מה היחס בין חלקו הראשון לחלקו השני של הפסוק? על פי הפשט הדברים חוזרים על עצמם.

 

חכמי המדרש מוצאים הבדל בין החלקים. לטעמם החלק השני מצמצם את החלק הראשון. רבי לוי מסביר שאנשים רשעים אינם "מעשיו" של הקב"ה. התנהגותם הקלוקלת הפכה אותם ללא-ראויים לרחמי ה'. שמואל מצמצם זאת יותר ומסביר שלא רק אנשים רשעים אלא גם אנשים סתם אינם "מעשיו" של הקב"ה ואינם ראוים לרחמיו. רק אדם בעל מידות טובות ההולך בדרך ה' ראוי לכך. רבי יהושע מסכנין הולך צעד נוסף וקובע שרק מי שמגלה רחמים על בריותיו של הקב"ה ראוי לרחמיו.

בחלק השני מביא המדרש את הסיפור על רבי תנחום שמשלים את החלק הראשון. גשם בארץ ישראל הוא דבר הכרחי. החקלאות בעולם העתיק היתה תלויה בו באופן מוחלט. במבט תיאולוגי כמות הגשם שימשה אינדיקציה למידת קרבתו של רבש"ע אל עמו. כאשר הגשם מצוי – זהו סימן ברכה, אבל חסרונו הוביל למהלך של תשובה והתבוננות פנימה. או אז, האתגר הגדול היה לגלות מה ה' רוצה מאיתנו.

 

בימיו של רבי תנחום אירע שבשנה אחת לא ירד מספיק גשם. פנו האנשים אל רבי תנחום. היינו מצפים שהם יבקשו ממנו להגיד להם מה לעשות. והנה הם אומרים לו מה צריך לעשות. הם מבקשים שיכריז על צום. מדוע לא יכריזו על זה בעצמם? ככל הנראה, נדרשה סמכות רבנית להכריז על צום ועל כן ביקשו זאת מרבי תנחום. הם לא ביקשו ממנו הדרכה או עצה. הם לא ראו בו מנהיג, אלא סמכות תורנית גרידא. בהיבט רחב יותר אפשר להבין שהתייחסותם לכל דבר היתה משפטית-הלכתית. על רקע זה יש להבין את בקשתם. תענית היא יום של צער. צום מסייע ביד האדם להיזכר במה ששכח. אבל כאשר מקיימים יום תענית וצום רק בשל סיבה הלכתית-טכנית משמעותיות אלו אינן באות לידי ביטוי.

 

רבי תנחום אינו מעמידם על טעותם אלא ממלא את בקשתם וגוזר תענית. מספר ימים לאחר קיום התענית עדיין לא נענו. קיום הריטואל ההלכתי לא נתן את התוצאה המיוחלת. בשלב זה נכנס רבי תנחום לבית המדרש ומתחיל תהליך משמעותי יותר. הוא מלמד אותם את תמצית עבודת השם: ללכת בדרכי הבורא ולנהוג בעצמם במידת הרחמים. מידת החסד היא אבן היסוד עליו מושתת העולם. התלמידים מתחילים לחלק כספי צדקה. גם כאן אפשר לראות שהם בוחרים בעשיית חסד יותר "פורמלית"

 

ומעדיפים אותה על פני גילויי חסד פחות "פורמליים" כמו חסד בגוף וכד'. בהיותם לובשים עדיין את המשקפיים הטכניים-הלכתיים שלהם הם יחוו את האירוע הבא. הם פוגשים אדם שנותן מעות לגרושתו. ההלכה אוסרת כל אינטראקציה אישית של אדם עם גרושתו, כך שמעשהו של אותו אדם נתפשו עבירה. באוירה  הציבורית של לחץ וחרדה בשל היעדרו של הגשם נקל לראות כיצד עובר עבירה יכול להיתפס כמי שהביא במעשיו את העונש הכבד של מחסור בגשם. התלמידים שבים לבית המדרש ומספרים את שראו לרבי תנחום. הרב מקשיב לסיפור ותחת אשמה הוא מזהה חמלה. ואכן, לאחר בירור קצר על כוונתו של האיש עולה שגם אם המעשה היה מנוגד להלכה הרי שהוא נבע ממקום של רחמים. יש זמנים שלבו של אדם ולא רק מעשיו יתנו את המשקל הראוי לדברים. רבי תנחום פונה לרבש"ע ומשתמש באירוע הזה כדי לבקש ממנו שאם אמנם טכנית איננו ראויים לגשם הרי שאנו מתחננים שיניח את מידת הדין ויאחוז במידת הרחמים.

 

פרשת נח שחלה תמיד בראשית ימי החורף מציפה את סיפור הגשם, וזוהי ההזדמנות לשאת עינינו אל ה' שיענה לתפילותינו.

 

הרב בעז גנוט-מנהל אגף הנישואין והקהילה-ארגון רבני צהר