תרמו לצהר

יום עצמאותינו

מאת הרב יובל שרלו

 חסד אלוקי גדול הוענק לנו בשעה שניתנה לנו האפשרות לשוב למציאות ולפעול בתוכה. כאלמנה היינו במשך שנים רבות, בהן נדחינו מפעילות במציאות, ונתונים היינו ביד אויב למשיסה. ההיסטוריה הלאומית שלנו – לא בידינו היא עוצבה. עמים זרים כבשו את אדמתנו ואנו לא יכולנו להתיישב בה ולמלא את ציווי התורה להקים לנו ממלכה ככל הגויים אשר סביבותינו. בין העמים נדדנו, ונתונים היינו לחסדם של מלכים ורוזנים שאינם מקרב אחינו. אבדנו את יכולת השלטון, המשפט העצמי, הטבעת מטבעות משלנו, הגנה עצמית, ועוד עניינים רבים המאפיינים אומה עצמאית. אמנם יש להיזהר מאוד מלהשחיר את ההיסטוריה, ולהתעלם מכל הדברים הנפלאים שיכולנו ליצור בגלות. כך למשל ביטול הלאומיות העלה על נס את עולמנו הרוחני, את היצירה התורנית הרחבה, את חיי הקהילה, את פיתוח המחשבה והאמונה, את הסולידריות היהודית ועוד עניינים נפלאים הצומחים דווקא בשעות קשות של מצוקה. היו גם ימים יפים בימי גלותינו, והדבר בא לידי ביטוי בחיי היחיד ובחיי הקהילה במקומות שונים ובזמנים שונים. ברם, עיקר העיקרים של הביטוי הלאומי כעם לא היה לנו – לא הייתה לנו מדינה !

חסרונה של מדינת ישראל בא לידי ביטוי בעיקר בשני תחומים. הראשון שבהם הוא עצם הרצון להתארגן באורגן לאומי, וליטול אחריות על עצמנו על כתפינו. חפץ פנימי זה הוא מהיסודות היותר עמוקים של קיומנו כעם. הוא לא בא לשרת דבר מה אחר ואין הוא אמצעי. עצמאותנו היא מטרה בפני עצמה. עצמאות היא תכונה אנושית יסודית, שבה כל קבוצה רוצה להתארגן ולקבוע את הווייתה בכוחות עצמה. תכונה זו  הובטחה לאברהם אבינו ("ומלכים מחלציך ייצאו"), ומאז היא חלק בלתי נפרד מתולדות עמנו ומשאיפתנו הפנימית.

אין אנו עוצמים עין בפני הסכנות שהביטוי הלאומי מזמן. לעיתים הרצון להגדרה כיישות לאומית היא למעשה ביטוי למאיסה בשם שמיים ("כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם" אמר הקב"ה לשמואל הנביא), אולם גם כך יסוד הדברים ועיקרם היא ההכרה העמוקה שישנה חשיבות עילאית להקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש.

התחום השני אותו לא יכולנו להביא לידי ביטוי בשנים בהם לא הייתה לנו מדינה הוא הקשר המיוחד של האומה לארץ ישראל. ארץ ישראל אינה רק פלטפורמה פיסית להתארגנות לאומית, כי אם חלק מנשמתנו הפנימית. דווקא בשל הצורך החיוני בחיים לאומיים בארץ, חיים המביאים לידי ביטוי את כל הכמוס בנשמת ישראל, אנו מכירים כיום עד כמה ארץ זאת הייתה חסרה לנו ואיזו זכות מופלאה הוענקה לנו לחיות בדור זה.

על כך אנו מודים ומהללים ומשבחים למי שאמר והיה העולם שבעזרתו הצלחנו להוביל את עצמנו, לרדוף את אויבינו ולהשיגם ולכונן מחדש את הישות המדינית הלאומית בארץ ישראל. חסד אלוקים עליון זה מאפשר לנו להודיע קבל עם ועולם כי דם יהודי אינו הפקר, וכי עם ישראל מחדש את בריתו עם ארצו בניגוד ליסודות התיאולוגיים של הנצרות בדבר ברית חדשה ואומה אחרת.  אלו התנפצו ושבים ומתנפצים בכל יום מאז הקמת המדינה. זהו קול הולך, מהדהד, מכריז ומודיע כי שבנו לכאן כדי להיות כאן, וכדי לפנות אל העתיד הצפון לנו. על כך חוגגים אנו את יום עצמאותנו בתרועה גדולה.

חגיגות אלו אינן מונעות בעדנו להתבונן גם על הצד השני של המטבע. במקום בו יש אפשרות יש גם אחריות, ובשעה שניתנה לנו ההזדמנות הגדולה לבנות עולם ולתקנו, נתנה בידינו גם האפשרות האחרת. ואכן בתהומות קלקול רבים אנו נופלים. למרות שישים שנות עצמאותנו עדיין לא הצלחנו להקים חברה של צדקה ומשפט ההולכת בדרכו של אברהם אבינו עליו השלום ומכוננת את היסודות החברתיים על אדנים מוצקים. מדיניות הפנים והחוץ של המדינה רחוקה מלהגשים באופן מלא את חזון התורה והנבואה, את אידיאל חיי התורה והעבודה, הקדושה והצניעות, עיצוב רשות הרבים ועוד. רבים בנו עדיין לא הפנימו כי אל ארץ ישראל יש להתייחס לא רק כזכות אלא גם כחובה תוך שעבוד חלק ניכר ממאמצינו הפנימיים והמדיניים להתחברות ולהתיישבות בה. עדיין יש בחברתנו פערים נוראים בין עניים ועשירים. פיתחנו תרבות של עבדות מודרנית בה עובדים זרים ועובדי קבלן מנוצלים בצורה מחפירה. עדיין יש בינינו חולים שאינם מקבלים את הטיפול הראוי להם. האלימות נפוצה ברחובותינו כמו גם הפריצות שמוזילה את דמות האדם ובעיקר את דמותה של האישה. עדיין שלטוננו אינו פועל על פי משפט וחוק ודברי נביאנו כנגד מנהיגי העבר תקפים גם היום. עדיין לא זכינו לכונן מחדש את הקשר העמוק למקום מקדשנו ולא זכינו לחידושה של השראת שכינה וחידוש הנבואה. עוד מלאכה גדולה לפנינו.

כל אלה מוטלים עלינו. זוהי אחריותנו.  אל לנו לטשטש בין השמחה הגדולה על מה שזכינו לו לבין הכישלונות. אסור שכישלונות אלה יובילו לנתק בקשר שלנו עם מדינת ישראל ושיסתירו מאיתנו את החסד האלוקי שבה. לפיכך ביום עצמאותנו נשוב ונחזק את ההכרה על מה שקבלנו מריבונו של עולם, ובמקביל נפתח את האחריות שאנו מקבלים על עצמנו בכדי להפוך את המציאות לטובה ומתוקנת יותר. שמחה גדולה ממלאת את לבנו בראותנו את דגל מדינת ישראל העצמאית מתנוסס מעל בתינו ומכוניותינו, ואנו מודים ומהללים לשם יתברך על החסד שזיכנו, ומקבלים על עצמנו להיות ראויים יותר למתנה זו בשנה הקרובה. יחד עם הקריעה שבנפש על מה שעדיין לא זכינו להקים,  נחוג גם השנה בהלל והודאה, בשירה ובזמרה, את יום העצמאות.

הרב יובל שרלו, חבר הנהלת ארגון רבני 'צהר' וראש ישיבת ההסדר בפ"ת