בפרשתנו אנו נפגשים עם פנייתו של אברהם לאליעזר, זקן ביתו המושל בכל אשר לו, שימצא שידוך הגון לבנו המתקרב לגיל 40. ייתכן ונישואין בגיל 40 בתקופה בה אנשים חיו הרבה מעבר למאה שנה, איננה נחשבת ל"רווקות מאוחרת", אולם בימינו אנשים צעירים בהרבה מגילו של יצחק כבר נכללים בקטגוריה. יצחק גם היה מוכן שאביו יהיה זה שימצא עבורו את השידוך הראוי לו. גם זה שונה קצת ממה שמקובל היום.
עם זאת, כנראה שגם אז אברהם הוטרד מרווקותו המאוחרת של יצחק. אברהם רצה להבטיח לעצמו נכדים מיצחקכחלק מקיום ההבטחה על ההמשכיות דרך יצחק, כפי שהובטח לו על ידי הקב"ה.
ה"רווקות המאוחרת" מעסיקה היום רבים. מדברים עליה, מסמנים אותה כתופעה, אולם לא תמיד מבינים אותה. גם מבחינה ערכית לא תמיד יודעים איך להתייחס לרווקות מאוחרת.
על פי השנתון הסטטיסטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2008 הגיל הממוצע לנישואין אצל רווקים יהודים היה 27.6 שנים לעומת 24.9 בשנת 1960 ו- 26.0 בשנת 1990. אצל רווקות הגיל הממוצע לנישואין בשנת 1960 היה 21.7, כשבשנת 1990 הוא עמד על 23.5 ובשנת 2000 על 24.7. המספרים, במקרה זה מספרים את הסיפור. אגב, גם הציבור הדתי הוא חלק מהסטטיסטיקה.
התופעה של "רווקות מאוחרת" אינה אחידה והיא מוצאת לעצמה ביטוי באופנים שונים ולפעמים סותרים. ישנו חלק באוכלוסייה שבמוצהר מקדש את הרווקות, לפחות במישור האישי, ורואה יתרון בדחיית גיל הנישואין. אצל אנשים אלו, הזמן שבין סוף השירות הצבאי או זה הלאומי לנישואין צריך להיות מנוצל למטרות רבות כמו לימודים, טיולים, צבירת חוויות ו"מציאת העצמי". אין הם רואים צורך להיחפז, אלא בעיקר לחיות את החיים ולצבור חוויות (אולי גם נכסים), בטרם הם נכנסים למוסד הנישואין. אימרת חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה" איננה אפילו בגדר המלצה עבורם. לעיתים אנשים אלו מקבלים גם החלטה לדחות את גיל הבאת הילדים ואולי גם להגביל את מספרם.
לעומתם יש אנשים החשים כי אין הם מוכנים לנישואין. הם מרגישים כי אינם בשלים לקשר, למחויבות או לוויתור הנדרש כחלק ממערכת יחסים. אנשים אלו פוחדים מנישואין. חלקם לא רוצים לוותר על החופש והאוטונומיה שלהם. חלקם אפילו פוחדים מאפשרות של גירושין.
ישנם אחרים שאצלם ה"רווקות המאוחרת" הוא מצב מאולץ. אלו אנשים אשר מביעים רצון, עז לעיתים, להתחתן אלא שהם לא מצליחים למצוא את אשר נועד להם. אנשים המשתייכים לקבוצה זו עסוקים ביציאה לדייטים, הכרויות, פתיחת כרטיסים באתרי שידוכים והיכרויות וכדומה, אולם עדיין לא מצליחים למצוא את הזיווג המתאים. התסכול עבור אנשים אלו איננו רק שלהם, כי אם גם של סביבתם. הם עצמם לחוצים, בני משפחותיהם לחוצים (לפעמים עוד יותר מהם) ובשל כך קשה גם לדבר על הנושא. דאגת ההורים לעיתים מביאה אותם ללחוץ יותר מדי על הילדים. לעיתים דבר זה גורם להתרחקות הילדים, לפחות בנושא הזה. למי שנמצא במצב שכזה, קשה לעיתים שלא להתייאש, אבל ברגע שמתייאשים הכל נהיה רק עוד יותר קשה.
האם "רווקות מאוחרת" היא "בעיה" או "תופעה"? האמת היא שיש כאלו שעבורם היא בעיה ואחרים שאצלם היא תופעה. לאלו שעבורם רווקות היא תופעה בלבד, אין צורך לתת "פתרונות". הם יגיעו כבר לנישואין בזמן שמתאים להם ובכוחות עצמם. אצל מי שהרווקות מהווה בעיה, אם בשל קושי למצוא בן זוג או בשל הפחד למצוא אחד כזה, יש לחפש ולהציע פתרונות במישור הפרטי והן בזה הקהילתי.
ועם כל האמור לעיל, חשוב לזכור כי גם אליעזר נדרש לסייעתא דשמיא במציאת בת הזוג ההגונה עבור יצחק. בעניין הזה, לפחות, נדמה כי דבר לא השתנה על אף חלוף כל אותן אלפי שנים.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
