בפרשת וירא שוב נדרשת האנושות, או לפחות חלק ממנה, להתמודד עם תוצאות מעשיה ולזנוח את דרכי העבר ותוצאותיה לטובת תכנית העתיד ותקוותיה. לוט אשר על אף היותו צדיק בסדום נועד להצלה רק בזכותו של אברהם, מצטווה לקחת את משפחתו – ולא את רכושו כפי שגם רצה – ולהימלט ההרה מבלי להסתכל אחורה. על אף היותו מכניס אורחים, ככל הנראה שנורמות אחרות של התרבות הסדומית לא בדיוק פסחו עליו. כך, ככל הנראה, הוא נדרש לא רק לצאת את סדום אלא שגם לנתק את זיקתו למקום, לשכוח אותו לאחת ולתמיד ולא להסתכל אחורנית. את אשר צווה על ידי המלאכים עשה אלא שאשתו, גב' לוט אשר לא רק שהייתה בת המקום ואף דאגה מה יהיה עם הרכוש ואיך היא תתקיים אחרי מותו של לוט, לא יכלה לנתק את עצמה לגמרי מאותם שורשים תרבותיים ומוסריים מהם ינקה ועל כן החליטה או נאלצה להסתכל אחורנית ושם במקום ניצבה לדורי דורות אנדרטה לקושי .
הפסיכולוג פול ווצלאוויק בספרו הרציני "המצב חסר תקווה אבל לא רציני – המרדף אחרי האומללות" מביא את סיפורה של הגב' לוט בפרק שבו דן בהתעסקות הלא בריאה של אנשים עם העבר. הוא מצביע עליה בתור אחת אשר התקשתה להיפרד מהעבר ובכך נתקעה בהווה תוך כדי זה שהיא מפסידה את העתיד. הוא אמנם מביע אמפתיה לכך כי עבורה המתרחש בסדום ועמורה היה לבטח מעניין יותר מהחיים בהר צחיח, אולם בסופו של דבר, הוא מדגיש, היא זכתה לא בזה ולא בזה.
ככלל היחס שלנו לעבר אינו פשוט. מצד אחד העבר שלנו משפיע על האופן שבו אנחנו רואים ותופסים את עצמנו והינו בעל ערך משמעותי מאד בבחינת עיצוב האישיות שלנו. החינוך אשר קבלנו בעבר הוא זה אשר מבשר את האופן שבו אנחנו מתנהגים בהווה. חוויות הילדות שלנו הם אלו אשר מעצבים את האישיות שלנו. שונה האדם אשר חווה אהבה, קבלה, ותמיכה לזה אשר חוות התעללות, הזנחה ועזובה. לא זו בלבד אלא אנחנו אמורים להיות מסוגלים ללמוד מהטעויות שלנו את לקחי העבר על מנת שלא נחזור על אותן טעויות. ההתכחשות לעבר בדרך כלל גורמת לנו ליפול באותן מלכודות פעם אחרי פעם וגורמת לאנשים סביבנו להתעצבן עלינו שוב ושוב על אותם דברים. אכן נאמר כי מי שאיננו מצליח למוד מההיסטוריה, נדון הוא לחזור עליה. יחד עם זאת, לעיתים אנו נוטים להינעל על העבר בצורה אשר לא מאפשרת לנו להתקדם לעתיד. אנו יכולים למצוא את עצמנו "מעלים גרה" על פגיעות ועלבונות שספגנו בעבר בצורה אשר לא רק שלא פותרת כלום בעבר, אלא שגורמת לנו עוגמת נפש בהווה ואינו מאפשר לנו להגיע למשהו יותר טוב בעתיד. בעניין הזה, זכורני זוג אותו פגשתי לפני כ – 15 שנים אשר התווכחו בניהם על מה שהאימא שלו אמרה לאימא שלה בחינה וזאת לפני כ -15 שנה לפני שהגיעו אלי. התעסקות יתר בעבר מונעת מאיתנו חשיבה יצירתית לגבי אפשרויות למשהו טוב יותר בעתיד. היא תוקעת אותנו בעבר במקום של הפגיעה או העלבון שספגנו.
יש אמנם יתרונות מסוימים של התעסקות אובססיבית עם העבר. כאשר אנחנו חשים את עצמנו נפגעים, אנו יכולים לתרץ את התנהגותנו בעתיד בפגיעות העבר ללא צורך לקח אחריות של ממש על ההתנהלות שלנו. בכך אנו יכולים לזכות בהתחשבות ואף ברחמים מאנשים אחרים. אנחנו לא חראים על איך שאנחנו. התאכזר לנו הגורל. לא התמזל מזלנו. כמו כן, אם אנחנו נשארים נעולים על העבר, אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו בדברים כמו כי "מה שהיה הוא שיהיה", "את הנעשה אין להשיב" ואת "המעות לא יוכל לתקון." בכך אנו פותרים את עצמנו ממציאת פתרונות לבעיות העבר ומהאחריות של קביעת גורלנו ויעודנו. לא זו בלבד, אלא שלפעמים יש משהו נוח בהתעסקות בעבר, כמה שהעבר לא נעים. הוא מוכר, אינו יכול להפתיע אותנו והוא כבר חלק מאיתנו. ליצור מציאות חדשה או לבנות נרטיב חשד לחיים שלנו צריך להתאמץ, צריך ללכת למקומות לא מוכרים וצריך גם להסתכן. לא כל אחד מוכן לזה. לפעמים יותר קל להתווכח עם בן הזוג על דברים שאירעו לפני שנים רבות מלנסות לפלס דרך חשדה במערכת היחסים. נכון, אין זה הגיוני להישאר תקוע בעבר ולהמשיך לסבול היום בשל פגעי העבר, אולם לעתים ההיגיון איננו שולט ברגש.
מאשת לוט, אם כן, אנו למדים כי כמה שאולי נוח להתעסק בעבר, בריא יותר אם נמצא את הדרך להתקדם הלאה.
