שאלה:
אני בן 19 לומד בישיבת הסדר, ויש לי חברה שאני איתה בקשר מאז גיל 16. לאחרונה החלטתנו שנינו כי ברצוננו להתארס בתקופה הקרובה. אנחנו מרגישים בשלים לעניין, מה גם שאיננו מוצאים סיבה להמשיך ולדחות את החתונה. חברתי היא בת גילי והיא נמצאת כעת במהלך שנת השירות שלה.
בשבועות האחרונים אנו נמצאים במצב מאוד לא נוח שבו מחד מוסכם בינינו על אירוסין, אולם אנו נמנעים בפועל מלהודיע להורים. ידוע לנו שההורים של שנינו לא יקבלו זאת ברוח טובה, במיוחד ההורים שלי שהבהירו לי כמה פעמים בעבר כי הם מטילים וטו מבחינתם על אפשרות של חתונה לפני שירותי הצבאי. חברתי מצפה ממני לנקוט דעה מול ההורים ולהעמיד בפניהם עובדות, למרות שאני לא בטוח שזהו הדבר הנכון מה גם שייתכן והעניין יתגלגל לכדי משבר משפחתי. מאידך, לא ברור לי מדוע עלי להכפיף את עצמי להורים ול"קפריזות" שלהם בעניין הנוגע לעתידי האישי?
בינתיים היחסים ביני ובין חברה שלי מושפעים מכך, אני זקוק לעזרה!
תשובה:
שאלתך מעלה שלל דילמות מורכבות וכלל לא ברור לי שבמה כמו עלון שבת היא הנכונה בכדי לדון בה. יחד עם זאת, אני אעלה מספר קוים מנחים לסוגיה ולסיטואציה שאתה מצייר. אתם נמצאים בבעיה לא פשוטה שבה מתנגשים הצורך בעצמאות והיכולת לקבל החלטות משמעותיות בחיים לעומת מחויבות למשפחה, כיבוד הורים, וסוגיות נוספות כמו עצמאות כלכלית.
אני יכול לומר לך שאני מבין מאוד את ההורים שלך. סביר להניח שהם עדיין רואים בך ובחברתך שני צעירים – אולי אפילו ילדים, שאינם מסוגלים לקחת על עצמם בשלב הנוכחי את האחריות המורכבת של חיי נישואין. נישואין אינם רק חתונה, מגורים משותפים, רומנטיקה ואהבה, אלא גם יכולת לקבל החלטות עם השלכות לעתיד, היכולת להתפרנס ולשמור על עצמאות מבלי להזדקק לאחרים. סביר להניח כי אלו בדיוק הדברים מהם חוששים הוריך. ממכתב עולה ששיקול נוסף של ההורים הוא שירותך הצבאי המתקרב. חייהם של זוג צעיר שבו הבעל כמעט ולא נמצא בבית הם קשים מאוד. גם לאחר מכן הקושי אינו פוחת. היכולת לנהל חיי משפחה לצד לימודים אקדמאיים והצורך להתפרנס דורשים כוחות מיוחדים, ועוד לא דברנו על גידול ילדים קטנים…
אני גם מאוד מבין אותך ואת חברתך. ההורים רוצים, ללא ספק, רק בטובתכם, אולם ייתכן והם כבר לא זוכרים עד כמה קשה לצעירים לנהל מערכת יחסים רצינית לאורך זמן ללא נישואין. ייתכן והם שכחו את ההרגשה של האהבה הבוערת בעצמות. ייתכן שהם לא סומכים מספיק על השיפוט שלכם, על ההסתכלות שלכם לעתיד או על היכולת שלכם להתמודד עם הקשיים שהם צופים. סביר להניח כי אין הם נותנים מספיק משקל לכך שבפעם הראשונה בחיים שלך, אתה חייב לקבל החלטות חשובות תוך כדי התחשבות לא רק ברצונות שלהם אלא גם בגורם נוסף, הווי אומר חברתך.
המורכבות הזאת מחייבת בראש ובראשונה את כולם לשאול את עצמם ממה נובעת ההתנגדות לחתונה, ולנסות לבדוק אם אפשר לתת תשובות ענייניות לשאלותיהם ודאגותיהם של ההורים. כפי שאמרתי, אין תשובות פשוטות או כלליות לשאלה שלך. היא אמנם עולה לא מעט בתים בקרב הציבור הדתי, אולם כל מקרה עומד לגופו ולכן ראוי לקבל הכוונה ויעוץ מתאימים מגורם מקצועי ו/או רבני.
אם אני הייתי במקומך, הייתי מנסה יחד עם חברתך לכנס את ההורים של שני הצדדים יחד עם גורם נוסף, ניטראלי, המקובל על כולם, ולקיים שיחה פתוחה בנושא. אני מאמין שבצורה שכזאת כל צד יבין טוב יותר את המצוקות ואת הדאגות של הצד השני. סיטואציה שכזאת תסייע לך ולחברתך להציג תוכנית שאולי תפיג, ולו במעט, את החששות של ההורים. בדרך זו תוכלו אולי, לפרוש בפניהם את הנימוקים שלכם בצורה נכונה ושקולה יותר.
על כל פנים, יש להימנע בכל מחיר ממשברים משפחתיים. חתונות המתקיימות בסימן מחלוקת מבשרות רעות לחיים העתידיים של זוג צעיר, במיוחד כאשר מסתמן שהזוג ימשיך להיות תלוי בהורים בשנים הראשונות לנישואין. משפחה בריאה צריכה לדעת איך להתמודד עם משברים ועם דילמות קשות תוך מתן כבוד לעמדותיהם של כולם. דיון עניני בסופו של דבר יביא גם למציאת פשרה.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
