הרב רונן לוביץ פורס את משנתו בשאלה כיצד אמור להיראות ולהתנהג רב בישראל, בפרט בציבור דעתן ועצמאי כמו הציבור הדתי לאומי
אם יש את נפשך לדעת מפני מה זכה משה למנהיגות, צא ולמד מאותה מילה קטנה ואגבית המופיעה בסיפור על בת פרעה ככאשר פתחה את התיבה ראתה בה "נער בוכה". המילה נער התפרשה במדרש (שמובא בתורה שלמה לרמ"מ כשר) כראשי תיבות של שלוש תכונות: נאמן, עניו, רועה. נאמן שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא". עניו, ככתיב: "והאיש משה עניו מאד". רועה – "ומשה היה רועה".
התכונות הללו נחוצות לכל מנהיג. מנהיג נאמן איננו מפזר הבטחות ללא כיסוי. הוא לא מנצל את תפקידו ומעמדו בכדי לעשות לביתו, אלא מקדיש את כל כולו לפעילותו הציבורית. הענווה דרושה למנהיג בכדי שלא יסתכל על הציבור מלמעלה, ויזכור כי תפקידו הוא להיטיב עם שולחיו ולא לנצלם. גם המושג רועה משקף תכונות של אכפתיות, מסירות ואמפתיה כלפי "צאן אדם".
לא בכדי דמותו של משה שימשה מאז ומעולם מופת למנהיגות אידיאלית.יחד עם זאת, ישנו הבדל ברור בין משה למנהיגים אחרים. משה נבחר בידי שמיים, בעוד שרבנים ומנהיגים אחרים נבחרים ונבחנים על-ידי קהלם. משה גילם מנהיגות טוטאלית. הוא היה במעמד של מלך ונביא גם יחד, מנהיג דתי שהוא גם מנהיג מדיני, ומנהיגותו היא כלפי חוץ כפי שהיא כלפי פנים. אמנם ישנו פער עצום בין משה לכל מנהיג אחר, אולם נדמה כי גם כיום יש מקום לתפוס את תפקיד המנהיג הרוחני מבחינה הוליסטית כשתפקידו לא אמור להצטמצם ל-ד' אמות של בית הכנסת ובית המדרש.
הרבי מקוצק באחת מאמרותיו השנונות שאל: היכן נמצא האלוקים? והשיב: "בכל מקום שנותנים לו להיכנס". על משקל אמירה זאת ניתן לקבוע כי גם הרב נמצא בכל מקום בו נותנים לו להיכנס. רב מסוגל לשלוט על עולם ומלואו כשלמה המלך בשעתו, ומאידך הוא גם להגיע למצבו של שלמה בסוף ימיו שמלך רק על מקלו. הכול תלוי באשראי שהרב מקבל מקהלו בהתאם לכישוריו, תכונותיו, פעלו והליכותיו עם הבריות.
הנכונות והכישורים של הרב צריכים לבוא לידי ביטוי בשני מישורים. מישור אחד הוא זה הרוחני שבו עליו להיות זמין לכל פונה, ואילו המישור האחר הוא זה האקטיבי שבו הרב יוזם ומגיע גם למקומות ולאנשים שלא פנו אליו אך מוכנים לתת לו להיכנס. שני אפיקי פעולה אלו היו קיימים גם אצל משה כפי שאנו קוראים בפרשתנו. מצד אחד משה מביא אל העם את דבר ה' אל העם שאינו פנוי לשמוע אותו "מקוצר רוח ומעבודה קשה", מאידך הוא גם ניצב לקראת העם על מנת לשמוע את תלונותיו (ה,כ). כפילות זו אפיינה את מנהיגותו של משה בכל ימי הנהגתו. מחד ישנו: "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה…והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד". אבל ישנו גם משה היוזם, שמביא מסרים חדשים לבקרים בבחינת "לך רד", שהיה יורד אל העם ולא מצפה שהעם יבוא אליו.
המנהיג הרוחני צריך אפוא לדעת לדבר, אך לא פחות מכך גם לדעת להקשיב. לדעת לעשות אך גם להחשות. להביא מטען של ערכים בהם הוא דוגל, ובמקביל לזהות את הצרכים שמעסיקים את קהילתו. הדבר נדרש במיוחד בחברה בת זמננו שבה האתוס הצרכני והשיטה הקפיטליסטית-קרייריסטית שחקו את הפרט. תחושות הניכור והבדידות מתעצמות ועל המנהיגות הרוחנית להדגיש את אלמנט היחסים הבין-אישיים, להגביר את תשומת הלב לפרט ולמועקותיו ולחזק את הרגשת האכפתיות והאחריות ההדדית.
יש לציבור צורך במנהיגים רוחניים שניתן לרחוש להם אמון על בסיס של נקיון כפיים ודוגמא אישית ושעמדתם איננה נגועה באינטרסים אישיים. שהנהגתם קשורה בחכמת חיים המושתתת על העולם העמוק והעשיר של המורשת היהודית. מנהיג רוחני אמיתי הוא כתובת לשיחה ולייעוץ במגוון נושאים: זוגיות, אלימות במשפחה, יחסי הורים-ילדים, סכסוכים חברתיים ומשברים אישיים שונים. אולם על המנהיג גם להכיר גם את גבולותיו ומתי עליו להפנות את הטיפול לגורמים מקצועיים. זוהי ה"ענווה". מנהיג אמיתי שואל את עצמו תדיר את השאלה "מי אנוכי", בדיוק כפי שמשה שאל בהתגלות הסנה. אולם במקביל חשוב שתהיה בו הכרת הערך העצמי, כך שידע מתי לומר: "ה' שלחני אליכם".
הרב איננו רק כתובת לליווי וסיוע במעגלי החיים האישיים, אלא ראוי שתהיה לו אמירה גם בסוגיות תרבותיות, ציבוריות, חברתיות ואידיאולוגיות העומדות על הפרק. בטקס השבעתו אמר הנשיא חיים ויצמן לרב הרצוג כך: "אני וההנהגה המדינית מייצגים את מלכי ישראל של העבר, בעוד אתה ושאר הרבנים צריכים לקבל את תפקיד נביאי ישראל ולשמש אופוזיציה מוסרית כלפי הממסד המדיני". בשאלות ערכיות ורעיוניות ראוי שיישמע קולם של רבני ישראל, ושאלות אלה מתפרסות על תחומים רבים העוסקים בענייני מוסר, מעמד האישה, חינוך, יחס לאחר ועוד. לשם כך על הרב להכיר את השיח התרבותי-חברתי בחברה הספציפית והכללית בה הוא חי.
דווקא משום כך החברה הציונית-דתית, שהינה מורכבת ומגוונת וחבריה רגילים בחשיבה עצמאית וביקורתית. לא תמיד מסוגלים לקבל העברת מסרים בדרך נוקשה וסמכותית. אמירה רבנית חד משמעית יוצרת לא מעט התנגדויות ולעיתים רב הנזק על התועלת. על הרבנים לערוך הבחנה ברורה בין דברים הנאמרים כדעתם האישית לדברים הנאמרים כדעת תורה לקביעות הנאמרות כפסיקת הלכה לאמירות כלליות שהשומע יכול לבחור באיזו מידה ועד כמה להישמע להן. כאשר חכמים נזהרים בדבריהם ומזדרזים במעשיהם, הם עשויים לזכות לברכת משה החותמת את ספר שמות: "שתשרה שכינה במעשה ידיהם" (רש"י לט, מג).
הרב רונן לוביץ הוא רב מושב ניר עציון ומרבני 'צהר'
