שני תהליכים, סותרים לכאורה, עוברים על הציבורי הדתי בדורות האחרונים. התהליך הראשון היא מגמה של התחזקות דתית שהשפעותיה ניכרות בחוגים שונים של החברה הדתית. מנגד ישנו תהליך אחר שבו החברה הדתית מצליחה להכיל ולגלות סובלנות כלפי ביטויים לא סטנדרטיים של דתיות, שאחד מהם הוא נישואין בין דתיים וחילונים וכן נישואין בין דתיים ודתל"שים (דתיים לשעבר).
חיי נישואין מעצם טבעם מחייבים את בני הזוג, במיוחד במהלך השנים הראשונות, לגמישות והידברות שתאפשר להם ליצור מסגרת משפחתית יציבה. בדרך כלל מבקש כל אחד מבני זוג למזג בתא המשפחתי החדש את המסורות והציפיות שהביא ממשפחת המוצא שלו. מטלה זו קשה במיוחד כשמדובר בבני זוג שאחד מהם דתי והאחר איננו כזה. דוגמאות לקשיים שעלולים לצוץ לא חסרות: מהי הגדרת המשפחה כלפי העולם החיצוני (האם המשפחה מוגדרת כ"דתית" או "חילונית")? כיצד בוחרים מקום מגורים? מהי צורת האכילה בבית (האם המטבח כשר)? כיצד נראים החיים היומיומיים של המשפחה? מהם דרכי הבילוי? מי הם החברים? ואלו רק מקצת מהדוגמאות.
הבעיות המתוארות עלולות להפוך עם הזמן לאבני נגף של ממש, וזאת לאור העובדה שהפער בין בני זוג "מעורבים" איננו רק בהבדלים העקרוניים או הפילוסופיים, אלא ברובדי החיים המעשיים הבסיסיים הנוגעים להתנהלות המשפחה ביום-יום. הפער מורגש במיוחד בכל הקשור לשבת שאופייה הדתי והתרבותי הופך אותה בחלק גדול מהמקרים ליום הכי קשה בשבוע עבור זוגות שכאלה. קשה לעצב יום שבת שיתאים לאדם הדתי ולאדם החילוני כאחד, והדבר קשה שבעתיים כאשר ישנם ילדים בתמונה וצריכים להחליט מה יהיה אופיו של היום ואיזו אווירה תהיה בבית. עניין שמירת השבת הופך אצל רוב הזוגות המעורבים לתחום המחייב פשרות משמעותיות אם מהצד הדתי ואם מזה החילוני. תחום רגיש נוסף הוא חינוך הילדים, עניין משמעותי ביותר אצל רוב המשפחות. כיום ישנם לא מעט פתרונות בתחום כמו בתי ספר מעורבים של דתיים וחילוניים או בתי ספר ממלכתיים שיש בהם תגבור של לימודי יהדות, אולם גם בתחום זה קשה להגיע לפתרונות המספקים את שני ההורים.
בעיות עלולות להיווצר גם במשפחות שבהן אחד מבני הזוג מחליט בשלב זה או אחר של חיי הנישואין לשנות את גישתו הדתית. שינוי שכזה מערער בדרך כלל את המרקם העדין של מערכת היחסים, וזאת משום שהוא מתפרש כהפרה של הנישואין. שינויים בתפיסה הדתית משקפות לרוב שינוים רחבים יותר בתפיסת העולם של האדם, כולל גם יחסו למשפחה ולזוגיות. בכל מקרה שבו אחד מבני זוג משנה את אורחותיו הדתיים במהלך חיי הנישואין, ראוי לערוך "הסכם נישואין" חדש, גם אם בצורה מטפורית בלבד, בכדי להסדיר את השינויים שהתרחשו ושיתרחשו ובכך לאפשר למשפחה להמשיך ולמלא את היעוד הרגשי, החברתי והחינוכי שלה.
אולם בראש ובראשונה יש לזכור כי כל תרכובות זוגית של דתיים וחילונים מחייבת את בני הזוג לגלות תכונות של ויתור, יכולת לנהל משא ומתן, תקשורת טובה ורגישות לשונה יותר מזוג ממוצע. זוהי דרך מורכבת שאיננה מתאימה לרבים, אולם מי שכן בוחר ללכת בה חייב לזכור כי המפתח להצלחה טמון בהתמקדות במהות הזוגיות, בתקשורת, בהבנה ההדדית והיכולת לקבל, והם אלה שגם יגשרו בין הפערים.
