שבת שירה, בה אנו מוזמנים להיזכר בכוחה הנבואי של השירה, היא הזדמנות להתוודע אל אחד ממנהגי השירה המפותחים ביותר בעולם התפילה היהודי – מנהג שירת הבקשות, שבשבת שירה מגיע אל אחד משיאיו.
שתי מסורות מרכזיות עוד פעילות בימינו – המסורת הידועה בשם ספרד-ירושלים, שמקורה בחאלב (ארם צובא) שבסוריה, ומסורת מרוקו. אלה כאלה נוהגים לקום לשירת הבקשות באשמורת הלילה, ולשיר, החל מן השעות שלפני עלות השחר (2-3 לפנות בוקר) ועד לתפילת שחרית.
החוויה של ההתכנסות בלילה, בעת שהכל חשוך וסוער מסביב, הישיבה בצוותא בבית הכנסת, השירה המשותפת, והכל בזמן בו עולה השחר ומאיר והלילה החשוך נצבע בנצנוצי אור, הופכים את שירת הבקשות לחוויה מיוחדת במינה.
הזמן והעונה אינם תפאורה בלבד, הם חלק נוכח וממשי בשירה. באותו זמן ממש של תיקון חצות של לילות החול, שם מבכים את גלות השכינה, יושבים מפייטי הבקשות בליל שבת ומבקשים גאולה. שרים על הדוד המדלג על ההרים, על הרעיה המבקשת את שאהבה נפשה, על געגוע לעולם שלם ומתוקן, על יום שכולו שבת. לקראת עלות השחר, בין דמדומי חשיכה לאורה, שרים את 'ידיד נפש' – 'בקשה על הייחוד וחשק האהבה' לריבונו של עולם.
מתי החל להתגבש מנהג אמירת שירת הבקשות בצורה 'ממוסדת' יותר, הדומה לזו הנהוגה בימינו? ניתן לשער שככל הנראה קרה הדבר באותה תקופה סוערת ומיוחדת במינה של יצירה רוחנית פורה שהשפעתה ניכרת עד היום, הלוא היא תקופתו של האר"י וחוג תלמידיו בצפת של המאה ה-16, שפיתחו את הרעיון של קימה בלילה לתפילה ולשירה. נראה שאותה תקופה, תקופה של מודעות ומתח רוחניים אדירים, שבה חיו יחד ענקי חכמה וקבלה, היתה תקופה שהולידה גם שינויים ומהפכות בחווייה הדתית ובתפיסה שונה של הזמן. כמו קבלת השבת, זמן של בין השמשות, כך גם שירת הבקשות מתרחשת בזמן שבו משמשים יחד חושך ואור, מחשכת הלילה בשיא אפלתו, בעונת החורף על כל משמעויותיה, אל עבר עלות השחר.
במסורת ספרד-ירושלים מושר מדי שבת אותו מחזור שירים, הבנוי כרצף אחד המתפתח משירים בעלי קצב איטי לשירים בעלי אופי מהיר וסוחף. בין השירים המושרים על ידי הקהל משובצים קטעי סולו ההולכים ומתארכים במהלך הרצף, הנקראים "פתיחות". רוב הפיוטים נחלקים לשירת-מענה בין הסולן והקהל. נהוג לחלק את הקהל לשתי קבוצות, ובכך ליצור מעין תחרות השומרת על מתח ועירנות בקרב משכימי הקום. קובץ השירים מורכב משיריו של ר' ישראל נג'ארה בן המאה ה-16, מקבוצת שירים של משוררי ספרד, וקבוצת שירים של פייטני ארם-צובא מהמאות ה-18 וה-19.
במנהג מרוקו לכל שבת מחזור שירים ייחודי לאותה שבת, למעט שני פיוטים הפותחים באופן קבוע את השירה ("דודי ירד לגנו" ו"ידיד נפש") ושלושה פיוטים קבועים בסיום. גם כאן, המהלך המוזיקלי משוכלל ומורכב. לעתים עשוי אותו לחן עשוי לשמש לפיוטים שונים בשבתות שונות. קובץ השירים מכיל אף הוא שירים משל ר"י נג'ארה ומשוררי ספרד אולם רובו של קובץ השירים, הקרוי "שיר ידידות", הוא משל משוררי צפון אפריקה.
בקרב הקהילות המקיימות את 'שירת הבקשות' – שבת שירה היא הזדמנות לחוות את השירה באופן מוחשי. לקראת השבת הזו מזמינים "פייטן אורח" מבכירי הפייטנים, נתלות מודעות המזמינות את הציבור הרחב לקחת חלק בשמחה, ומוזמן כיבוד מיוחד. כיוון ששבת שירה לעולם סמוכה לט"ו בשבט מוגשים מיני מתיקה וכיבוד בהתאם. ההתרגשות מהמעמד המיוחד נישאת באויר. ובלשונו של אחד מבאי שירת הבקשות, אחד מסוחרי שוק מחנה יהודה – "הפיוטים הם המתיקות של התורה".
חנה פתיה היא עורכת ראשית באתר הפיוט www.piyut.org.il
