תרמו לצהר

כשרות מסעדות ובתי מלון

מאת הרב משה ביגל

בתקופת החופש והנופש, רבים טיילו והתארחו בבתי מלון ומסעדות. חגי תשרי שבפתח מזמנים לנו תקופה נוספת של חופשה, ולקראתה ראוי לתת את הדעת על השאלות היכן  מותר להתארח ולאכול. באופן כללי יש לומר כי אין לסמוך על כשרות בית אוכל אם לא קיימת בו תעודת כשרות בתוקף. תעודה שכזו צריכה להינתן ע"י הרבנות המקומית בציון תקופת תוקף התעודה. תעודה שפג תוקפה אין להתייחס אליה, ואין לסמוך על הסברים כל שהם של בעל המסעדה מדוע התעודה לא חודשה או על כך שהתעודה החדשה בדרך וכדומה…

בעניין זה גם אין לסמוך על מראהו הדתי או האמין של  המוכר, או על תמונות של צדיקים וגדולי תורה המקשטים את מסעדתו, בדיוק כפי שאין  לסמוך על חוות דעתו "המקצועית" של מוכר רכב משומש אלא רק על בדיקה שנערכה בידי גוף מקצועי ומהימן.

בעניין זה יש להיזהר גם מתעודות הניתנות ע"י גופי כשרות חיצוניים שלא פעם מתהדרים בשמות מרשימים. רבים מהגופים הללו המחלקים תעודות הם "בדצ"ים" קיקיוניים שאין להם כל גיבוי מטעם גוף רבני מקצועי. תעודות כשרות שכאלה נפוצות בעיקר בירושלים, אולם ניתן למצוא כמותם גם בתל אביב, באר שבע, רחובות ובעוד מקומות.

להלן מספר דוגמאות:

באזור ירושלים: תעודות מטעם "כתר הכשרות", "נזר הכשרות", "הכשרות המהודרת" ו"נחלת יצחק".

בתל אביב: "משמר הקודש – שמן המשחה".

בבאר שבע: "בד"צ קהל עדת יראים – הרב לנדא" (אין לגוף זה כל קשר לרבה הראשי של בני ברק)

ככלל, יש לקחת בחשבון כי כל בית אוכל שמוצבת בו תעודת כשרות של גוף חיצוני, אולם לידה אין גם תעודה של הרבנות המקומית, הדבר נראה חשוד. הסיבה העיקרית לחשד נובע מהחשש כי הסיבה בגללה אין לבית העסק כשרות מטעם הרבנות המקומית נובעת מכך שאינו עומד באמות המידה של הרבנות לקבלת תעודת כשרות, ובעל המקום נעזר בגופים קיקיוניים בכדי להשיג תעודה כל שהיא.

אמנם, יש מקרים בהם רבנויות מסוימות מקלות מדי באמות המידה לכשרות "רגילה" ומשקיעות את כל המאמצים בבתי האוכל שבכשרות למהדרין. מאחר שאזרח מן השורה אינו יכול לבדוק ולעקוב אחרי הרבנויות המקומיות ורמת הפיקוח על  הכשרות הנהוגה בהן, ראוי שינהג על פי הכלל ההלכתי "עד אחד נאמן באיסורין" ולקבל את עדותו של הרב החתום על התעודה. (רמב"ם שחיטה י' ,י"ד. ושו"ע יו"ד שחיטה א')         

במקרים בהם יכול הלקוח לשאול ולבקש את פרטי המשגיח ולשוחח איתו באופן אישי, הרי שהדבר טוב מכמה בחינות:

א.      ניתן לקבל מהמשגיח תשובה ברורה לשאלה פשוטה " אני אדם דתי האם יכול אני לאכול במסעדה זו "?

ב.      ככל שיותר אנשים ישאלו את המשגיח תעלה קרנו אצל בעלי המקום וזה יגביר את כוחו ורמת הצייתנות למשגיח תגבר, ואיתה רמת הכשרות.

 

כשרות מזון מיובא

מוצרי מזון רבים ברשתות השיווק מיובאים מחו"ל ונמכרים בישראל תחת כיתוב עברי. תופעה זו גדלה ומתרבה ככל שרמת השכר וייצור בארץ עולה, מה שהופך את יבוא המזון ממדינות בהם רמת השכר ועלויות היצור נכונים יותר לכדאיים. באופן כללי ניתן לומר כי כיום מדובר בעיקר במדינות מזרח אסיה, שבחלק גדול מהן אין רבנויות או גופי כשרות מסודרים. בעיה זו מוסדרת באמצעות משגיחים שליחים מהארץ או מרבנויות אחרות בחו"ל המגיעים למפעלים ומפקחים על הייצור.

מכיוון שאדם החי בארץ אינו יכול להכיר רבנים או גופי כשרות בחו"ל, הדרך היחידה לאמת את הכשרות המופיעה על מוצרים מיובאים היא באמצעות מחלקת היבוא של הרבנות הראשית לישראל. זו בודקת ומאשרת כשרות של מוצרים מיובאים, ומכאן שעל כל אריזת מזון מיובא צריך להופיע "באישור הרבנות הראשית לישראל" ואין להסתפק בגופי כשרות אחרים.

 

הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'