תרמו לצהר

בין בשר לחלב

מאת הרב משה ביגל

בחג השבועות, הממשמש ובא, נהגו רבים לאכול באותה ארוחה מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי חג בשריים (שו"ע או"ח תצד ג ברמ"א ובמשנה ברורה). לקראת החג נעסוק מעט בדיני בשר וחלב.

בתורה נכתב בשלוש מקומות "לא תבשל גדי בחלב אמו" ומשילושו של האיסור למדו חכמים כי ישנם שלושה איסורים מן התורה:

איסור ראשון הוא לבשל בשר וחלב, גם אם המאכל איננו נאכל בסופו של דבר. האיסור השני הוא לאכול בשר וחלב, גם אם משהו אחר בישלם. האיסור השלישי הוא  שלא ליהנות מבשר וחלב שנתבשלו יחד, גם אם לא אוכלם. מהמילים "גדי בחלב אמו" למדו חז"ל כי האיסור מן התורה נוגע רק לבעל חיים כשרים ממשפחת היונקים (שלאמו יש חלב), או במלים אחרות: בשר עוף בחלב מותר מן התורה (חולין קח א, שו"ע יו"ד פז א). האיסור לגבי בשר עוף בחלב הוא מדברי חכמים וזאת בגלל הדמיון בינו לבשר הבקר. חכמים הוסיפו סייג נוסך וקבעו כי אסור לאכול בשר וחלב יחדיו גם אם אינם מבושלים (שו"ע יו"ד פז, א-ג, ופתחי תשובה).

 

אכילת חלב אחרי בשר

חכמים קבעו שלא לאכול בשר ואח"כ חלב באותה ארוחה, והתירו לאכול חלב רק בארוחה הבאה.(חולין קה א). נשאלת השאלה: מתי היא אותה "ארוחה הבאה" שבה מותר לאכול חלב? בזמן הגמרא היו אוכלים שתי ארוחות ביום. הראשונה הייתה ארוחת בוקר מאוחרת,  והשנייה הייתה ארוחת ערב מוקדמת שנערכה כשש שעות לאחר הארוחה הראשונה. מכאן קבעו חלק מהפוסקים כי מותר לאכול חלב רק לאחר שש שעות מאכילת בשר.(רמב"ם מאכלות אסורות ט כח, הרשב"א והרא"ש לחולין קה א, טור ושו"ע יו"ד פט א ). יש מי שכתב ששש שעות אלו נמדדות החל מסיום הארוחה הבשרית ועד לתחילת הארוחה החלבית (ערוך השולחן יו"ד פט ד) אך רוב הפוסקים כתבו שהספירה מתחילה מסיום אכילת הבשר ועד לתחילת אכילת החלב (שו"ע יו"ד סימן פט, בדגול מרבבה ודרכי תשובה ד ובכף החיים ט).

מאידך, ישנם הסוברים כי הפרש הזמן בין הארוחות בזמן התלמוד לא היה מדויק, ומכאן שמותר להמתין פחות משש שעות ולכן מותר לאכול חלב כבר במהלך השעה השישית; הווי אומר כלומר לאחר כחמש שעות ומחצית השעה.(על פי המאירי לחולין קה והרמב"ם מאכלות אסורות ט, כח.ועיין יביע אומר א ד וג ועוד)

ישנם מן הראשונים הסוברים כי המונח "הארוחה הבאה" מתכוון לכל סעודה שתיערך מרגע שסיימו את הארוחה הבשרית, ברכו  ופינו את השולחן. לפי דעה זו מותר לאכול חלבאפילו לאחר שעה קלה מאכילת בשר.(חולין קה א תוספות בד"ה לסעודתא, מרדכי שם בשם הראבי"ה, הגהות אושרי שם הרמ"א בשו"ע יו"ד פט א, באור הגר"א וכריתי ופליטי בשם הפר"ח).

מנהג נוסף מצינו במדינות בהם נהגו לאכול ארוחת תה (ארוחת ארבע) שהיא חלבית. במדינות אלה  נהגו להמתין שלוש שעות מארוחה בשרית לארוחה חלבית .

להלכה פסק מרן ה"מחבר" כי יש להמתין שש שעות בין בשר לחלב. כך נהגו כל קהילות הספרדים ורוב קהילות האשכנזים. קהילות אשכנזיות בודדות (הולנד) אמצו את פסק הרמ"א שקבע כי יש שעה קלה וכך נהגו (שו"ע יו"ד פט א).

מעבר לשיטות השונות, נשאלת השאלה  מהי הסיבה לגזירה זו? בשאלה זו נחלקו הפוסקים: ישנם האומרים כי הסיבה קשורה בבשר הנשאר בין השיניים והחשש מה יתערבב עם החלב שאוכלים לאחריו (רמב"ם מאכלות אסורות ט, כח). דעה אחרת גורסת כי ההפרדה קשורה בטעם הבשר שנשאר בפה (חולין קה א, רש"י בד"ה אסור, תוספות בד"ה אי לימא, הרא"ש שם וטור יו"ד פט). להלכה נפסק לחומרה כשתי השיטות ולכן אם עברו שש שעות ונשארו שאריות בשר בין השיניים, יש לנקות אותן ולשטוף את הפה לפני אכילת החלב (שו"ע יו"ד פט א).

 

בשר אחרי חלב

לאחר ארוחה חלבית מותר לאכול בשר אלא שצריך לנקות את הידיים ואת הפה משאריות החלב. את הפה מנקים ע"י אכילה של לחם או מאכל קשה אחר וכן בשטיפה. (שו"ע יו"ד פט ב). הנוהגים על פי הקבלה אינם אוכלים בשר לאחר חלב באותה ארוחה, אלא מברכים וממתינים שעה (בית יוסף או"ח קעג,בד"ה ואם ישבשם הזוהר משפטים קכה ופר"ח שם סעיף טו).

יש פוסקים שכתבו כי לאחר אכילת גבינה קשה יש להמתין שש שעות עד לאכילת בשר (שו"ע יו"ד פט ב, ברמ"א). גבינה קשה היא גבינה שגיבנו אותה במשך שישה חודשים או שהיא מתולעת (ערוך השולחן יו"ד פט יא בשם הש"ך, ט"ז ואחרונים).  הגבינות הבאות, מתוצרת תנובה, נחשבות כגבינות קשות וזאת מאחר שתהליך הבשלתן עומד על חצי שנה ומעלה: פרמזון, קצ'קבל, גלעד וכן גבינת מרעה של טנא נגה.   ישנם פוסקים האומרים כי כל גבינה קשה שטעמה חזק צריך להמתין לאחריה שש שעות (שבט הלוי חלק ה יו"ד לה). בקבוצת גבינות זו נכללים גבינת גליל, עין גדי וברי. יש האומרים כי מדובר בחומרה שאינה חובה מצד הדין, ואפשר להסתפק בהמתנה של שעה לאחר אכילת גבינה קשה (שו"ע יו"ד פט בש"ך שם  וערוך השולחן יו"ד פט יא).

דעה נוספת גורסת כי זמן ההמתנה לאחר אכילת גבינה קשה נגזר לפי מספר החודשים בהם הגבינה הבשילה. מכיוון שרוב הגבינות הקשות הנמכרות כיום בשוק (מלבד אלו שהוזכרו להלן) תהליך הבשלתן נמשך בין חודש לחודשיים, הרי שיש לפי שעה זו להמתין לאחר אכילתן שעתיים לכל היותר (בן איש חי שלח טו).

 

הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'