תרמו לצהר

מגדל בבל וגורדי השחקים של אזור המרכז

מאת ח"כ ד"ר רחל אדטו

נכונותה של מדינת ישראל לשלוח סיוע רפואי להאיטי הרחוקה ריגשה רבים בארץ ובעולם. "רגישות לאומית" זו נובעת מתפיסת המדינה את עצמה, כלשונו של הנשיא פרס, ביום הזיכרון לשואה "לא רק מגן ליהודים" אלא גם כ"מסר היסטורי – להיות עם נושא בשורה מוסרית", וכלשון הכתוב: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). 

כעת כאשר המשלחת חזרה ארצה, הגיע הזמן לשלוח תגבור רפואי לאזור אשר לצערי עבור רבים נשמע רחוק ואקזוטי כמעט כמו האיטי – לאזורי הפריפריה של מדינת ישראל עצמה!

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך כי תוחלת החיים הממוצעת באזורי הפריפריה קצרה בשנתיים(!) בהשוואה לאזור המרכז, ושיעור תמותת התינוקות, המהווה מדד כללי מקובל לאיכות שירותי הבריאות, גדול באזורי הפריפריה ביותר מפי שניים מאשר באזור המרכז. המצב וודאי אינו כה קשה כמו בהאיטי – אבל רחוק מכפי שאמור להיות.

חשיבות טיפול הרפואי בסמוך למקום המגורים מוכר במקורות היהדות: "אסור לדור בעיר שאין בה רופא…" (תלמוד ירושלמי, קידושין פרק ד). לצערי, כמדינה לא הנפנו דגל זה, ולא השכלנו לעצב "תוכנית מתאר רפואית", שתתן מענה ראוי לכל אזורי הארץ. כמות הרופאים, עמדות חדרי הניתוח ומספר המיטות בבתי חולים ביחס לאוכלוסיה קטנים באופן משמעותי בפריפריה. אם נוסיף לכך את העובדה שבפריפריה אין כמעט תחרות בין קופות החולים נקבל תמונה עגומה של אפליה באיכות הטיפול הרפואי.

על חשיבות התמיכה בהתיישבות בפריפריה אנו יכולים ללמוד מהסיפור הראשון על ההתיישבות העירונית בתורה – סיפור מגדל בבל. בניגוד לפרשנות המקובלת, הרואה בסיפור מגדל בבל מרד של האדם באלוהים, מאיר הרב נפתלי צבי ברלין, מגדולי האוטוריטות הרבניות במאה ה 19, זווית חדשה לסיפור. לדעתו מקור חטאם היה בהתכנסות של כלל האוכלוסייה ל"עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם", מתוך חשש "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד). לדעתו, חוסר הפיזור של האוכלוסייה הביא ל"שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (שם פסוק א). השיח החברתי התנוון והפך למונוליתי בלא מקום לגיוון מחשבתי ותרבותי.  

מכאן ניתן ללמוד כי לפיזור האוכלוסייה יש יתרונות רבים. החל ב"חומת מגן" הכרחית מבחינה ביטחונית וכלה בעושר לשוני, חוסן רוחני ועידוד רב גוניות תרבותית. עלינו לחזק את ההתיישבות בפריפריה, ולמנוע את עזיבת הדור הצעיר לטובת ה'מגדלים וראשם בשמים' של אזור המרכז. צעד ראשון והכרחי הוא לדאוג לכך שתושבי הפריפריה לא יופלו לרעה בטיב הטיפול הרפואי שלו הם זכאים. על בסיס שאלת התלמוד "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" (סנהדרין ע"ד ע"א) נשאל את עצמנו: וכי דמם של תושבי המרכז אדום יותר מדם תושבי הפריפריה?

מאז היבחרי לכנסת אני מקדישה לנושא זה חלק גדול מזמני. על מנת שהמערכת הרפואית הציבורית תוכל לתת מענה איכותי והולם לכלל האוכלוסייה צריך לפעול בשני מישורים שונים.

מחד גיסא, יש לפעול בערוץ הישיר: לדאוג להקצאת משאבים וציוד כדוגמת מכשירי MRI, פתיחת מעבדות מתאימות לביצוע הפריה חוץ גופית וכדומה.

מאידך גיסא, יש לערוך שינויים מערכתיים, שיטַפחו את הפריפריה גם באופן עקיף. כרופאה המכירה מקרוב את המערכת הרפואית, הגעתי למסקנה כי חיזוק הרפואה הציבורית ובתי החולים עובר גם דרך הרפואה הפרטית. מתן אפשרות רפואה פרטית בפריפריה יביא שיפור בטיפול הרפואי בעבור כלל הציבור, הן בערוץ הפרטי והן בציבורי.

כיום, אף שכמעט שמונים אחוז מתושבי ישראל מחזיקים בביטוח רפואי נוסף, הזכות לבחירת רופא שמורה בעיקר לתושבי המרכז. מאות אלפי אזרחים החיים בפריפריה, אינם זוכים לממש זכויות ביטוחיות שקנו במיטב כספם. אין בפריפריה אפשרות לקבל שירות פרטי בבתי חולים ציבוריים, ואין בה בתי חולים פרטיים, ורופאים בכירים נשארים במרכז. האפשרות לבחור רופא מתוך מבחר משפיעה בהכרח על טיב הטיפול. המסורת היהודית הדגישה מאוד את החובה לאפשר לכל אדם לבחור באופן אישי רופא מתוך מגוון רופאים שכן "לא מן הכול אדם זוכה להתרפאות" (תלמוד ירושלמי, נדרים פרק ד). 

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירות בחירת רופא), התשס"ט-2009 שיזמתי, מאפשרת מתן שירותי רפואה פרטית גם בתוך כותלי בתי החולים הציבוריים. השירות יתבצע בשעות אחרי הצהריים בלבד, בכפוף למגבלות. הצעת חוק זו גם מחייבת את בתי החולים לטפל במסגרת שירות בחירת רופא במעוטי יכולת בהיקף מסוים. בדרך זו נעודד רופאים מומחים להתגורר בפריפריה או לעבוד בה. כך יוכלו תושבי הפריפריה לנצל את זכותם לטיפול איכותי על פי בחירתם גם באזור מגוריהם.

האפשרות לשירותי רפואה פרטית בבתי חולים ציבוריים תביא לשוויון רפואי, ורק שוויון רפואי יהווה בסיס איתן להיווצרות חברה שוויונית, צודקת ורב-גונית בכל רחבי הארץ. 

 

רחל אדטו היא ח"כ מטעם סיעת 'קדימה'