משנה: מצווה גדולה להיות בשמחה, אבל מה לעשות שזה לא כ"כ פשוט… לקראת החג המכונה "זמן שמחתנו" התיישבנו עם הרב מיכי יוספי לשיחה על השמחה, על הקשיים שיש לרובנו להביא אותה לידי ביטוי בחיים ועל העצות הטובות שיש לר' נחמן לתת לנו בנושא.
בשירו "אייכה" (שיש שיאמרו שהוא השיר בה' הידיעה) משתמש שולי רנד במילים קשות בכדי לתאר את כמיהתו לשמחה. הוא "נלחם בעצבות וביאוש" והוא "ממשיך בחושך לחתור" תוך ידיעה כי השמחה "נסתלקה ממנו" וכך גם "הדעת". ולמרות שמן הראוי היה להקדיש מאמר בפני עצמו לכל אחד מהמושגים הללו, עדיין נדמה שהכל קשור בשמחה ובעיקר בקושי (הלא ברור) שלנו למצוא אותה. ערב חג הסוכות בקשנו מהרב מיכי יוספי, ברסלבר בפני עצמו, כמה עצות הנוגעות לחידת השמחה האנושית האבודה.
הרב מיכי, למה רוב הזמן אנחנו לא שמחים?
מה שלמעשה אתה שואל זה מהי ברירת המחדל הטבעית של האדם, או האם בני אדם, מעצם טבעם, הם יצורים שאינם שמחים. התשובה לשאלה זו היא שהשמחה היא חלק מהותי ומקורי מאתנו. השמחה איננה זרה לנו. היא לא משהו חיצוני. השמחה טבעית לנו. אנשים אולי מתקשים לשמוח משום שהתהליכים שהם חווים במהלך חייהם מאז לידתם גורמים להם, לעיתים, לכסות ולהסתיר חלקים מהותיים מתוכם שהשמחה היא אחת מהם. כשאדם אומר על עצמו שהוא "חסום" הוא, בין השאר, מתכוון לומר שהטוב והשמחה שתמיד היו בו מתקשים לבוא לידי ביטוי. החלק הזה באישיותו נמצא, אך הוא בהסתרה, והעבודה היא לעורר מחדש את השמחה ולהביא אותה לידי גילוי והופעה במציאות.
ואיך עושים את זה?
יש דרכים רבות להביא לגילוי השמחה. בסוכות, לדוגמא, הקב"ה מעניק לנו שבעה ימים לצורך העניין, מה שמסביר גם את שמו של החג כ"זמן שמחתנו". היציאה מהבית לסוכה, למשל, היא תהליך שאיננו משמח ברמה החיצונית, שהרי אדם מוותר על דירת קבע, נוחה ומסודרת לטובת סוכה ארעית, קטנה ולא מוגנת. לכאורה איך אפשר לשמוח בדבר שכזה? התשובה לכך טמונה בעצם מצוות הסוכה שמבקשת להראות לנו כי את השמחה והסיפוק עלינו לחפש ולמצוא בתוכנו ולא בעניינים החיצונים שעוטפים את המציאות. בסוכות אנו מתנתקים מהתפאורה, מכל המיותר, ומנסים לשמוח במה שקיים בתוכנו. מי שמצליח לגעת במקומות הללו מגיע גם לשמחה אמיתית.
למה מתכוונים כשאומרים "שמחה אמיתית"?
ר' נחמן בתחילת המעשה משבעה קבצנים, מעשה שאותו הוא סיפר בשנה האחרונה לחייו ושעליו אמר כי לו היה בא לעולם אלא בשביל לספר אותו הרי שהדבר היה כדאי, מספר על מלך המעביר את המלוכה לבנו עוד בחייו. והנה במעמד ההכתרה, באמצע השמחה, פונה המלך לבנו ואומר לו כי הוא חוזה בכוכבים שהוא (הבן) עתיד, בסופו של דבר, לרדת מכס המלוכה, והמלך מבקש מבנו שכאשר הדבר יקרה שלא יתעצב אלא יהיה בשמחה. המלך מוסיף ואומר כי אף אם הבן יהיה עצוב מכך, הרי שהוא עצמו- המלך יהיה בשמחה "כי אינך ראוי למלוכה". בשמיעה ראשונה הסיפור הזה נשמע אולי מעט פילוסופי, אולם בעומק מה שהמלך מנסה לומר לבנו (ור' נחמן באמצעותו לנו) הוא ששמחה וסיפוק אינם קשורים בשום עניין חיצוני כמו תפקיד, מעמד, כסף או רכוש. במילים אחרות: אם היו עושים מכרז לתפקיד מלך, הרי שתנאי סף לקבלת התפקיד זה להיות אדם שהשמחה שלו איננה תלויה בסיבות חיצונית. כלומר, שמחה אמיתית היא התקרבות לחלק אלו-ה ממעל שנמצא בתוכי. זוהי הכרה עמוקה שכאשר באים אליה מבינים ששמחה איננה תלויה באנשים אחרים או בתוצאה הסופית.
האם שמחה היא רק עניין פנימי? הרי ישנן טכניקות חיצוניות שמסוגלות לעורר את השמחה?
אכן יש כאן עניים מורכב. גם ר' נחמן אומר כי יש שני דרכים לבוא אל השמחה. האחת היא מן החוץ פנימה והאחרת היא מן הפנים החוצה. כשר' נחמן דבר על שמחה בדרך של מן החוץ פנימה הוא דבר על לעסוק במילי דשטותא ובמילי דבדיחותא. המקבילה לכך בימינו הן טכניקות כמו יוגה-צחוק או סדנאות צחוק. המהלך הזה הוא חשוב, כי הוא מסוגל לעורר את השמחה, אבל רק עד דרגה מסוימת.
הדרך השנייה, המורכבת יותר, מופיעה בתורה רפ"ב המפורסמת הידועה גם כתורת "אזמרה" שבה האדם נדרש למצוא בזולת ובעצמו איזה נקודה טובה, לאחוז ולהתבונן בה. זהו מהלך שאנו רגילים לחשוב עליו בהקשר של חזרה בתשובה והבחירה בטוב, אולם מצד האמת מדובר בדרך שבאמצעותה באים לידי שמחה בצורה של מן הפנים החוצה. כשאדם מצליח להבליט את הטוב שבו, והוא מסנן מתוך סך המחשבות והאירועים שעוברים עליו את הדברים החיוביים, הוא מתחזק מהם. ר' נחמן בשתי תורות שונות (תורה מ"ח ח"ב ותורה י' ח"ב) מפנה אותנו לתורת "אזמרה" בהקשר של חיפוש השמחה, מה שמראה כי היא יסודית ביותר בעניין השמחה. ובאמת כשמתבוננים לעומק במה שר' נחמן אומר בתורת "אזמרה" רואים שהעיקרון המנחה שם הוא הפרדה בין הטוב והרע. אצל רוב האנשים קיים בחיים ערבוב בלתי פוסק בין הטוב והרע. רובנו חיים את סך החוויות והמקרים שעוברים עלינו, הדברים הטובים והרעים ביחד, כמין סלט שאין בו סדר או הרמוניה. ר' נחמן אומר שבמצב שכזה תמיד הצד השלילי ייקח פיקוד, דבר שבא לידי ביטוי בתחושה של עצבות וכבדות.
לעומת זאת, כשאני מוצא נקודה טובה, כשאני מבליט את הטוב ומעמיד אותו במרכז הבמה ומפסיק את הערבוב שבין הטוב והרע, אז החיובי לוקח פיקוד על החיים, אבל כדי שזה יקרה חייבים להפריד. חייבים למצוא, להבליט ולאחוז בנקודות הטובות.
אז בעצם מתעלמים מהרע?
ממש לא. אני לא מתעלם לרגע מהרע ומהמיותר שקיים בתוכי, אבל אני גם מבין שהדרך היחידה לתקן אותו היא באמצעות העיסוק בטוב. הפרדוקס הוא שרובנו מנסים לתקן את הרע באמצעות עימות חזיתי איתו. בא ר' נחמן ומספר לנו שזו איננה הדרך. תבליט את הטוב, תתחזק ממנו וכך עצם ההפרדה
בין הטוב לרע, מחלישה את הרע.
כולנו יודעים שיש מציאויות שבהן הרע בחיים שלנו הוא כ"כ דומיננטי שזה פשוט בלתי אפשרי. איך במצבים שכאלה מצליחים לשמוח?
רבותינו מלמדים אותנו שיש למעשה רק שני דברים בבריאה שקיימים באמת ואלו הרגע הנוכחי והקב"ה. היכולת של האדם להיות בשמחה קשורה ביכולתו להיות מודע לרגע הנוכחי ולהוות אותו. זה כלל חשוב במיוחד במציאות כמו שאתה מתאר, משום שגם רגש קשה או כאב אמורים להיות נחווים בידי האדם ולא להיות מודחקים. מציאות קשה או מסובכת שמודחקת גורמת רק לעוד סיבוכים וגוזלת מהאדם אנרגיה יקרה שהייתה יכולה וצריכה לבוא לידי ביטוי בדרך חיובית. לא בכדי המילה "רגש" מורכבת מאותן אותיות כמו המילה "גשר". היכולת שלי להרגיש בזמן הווה כל רגע ורגע, היא הגשר שלי אל הרגע הבא. מי שמחפש לברוח, להדחיק או להתנחם באמצעים חיצוניים, למעשה איננו כאן. אדם כזה איננו פוגש את החיים. לעומת זאת, מי שכן חי את ההווה, נענה בכך להזמנתו של הקב"ה למצוא תובנות, שמחה ונקודות אור בכל מציאות, ותהיה הקשה ביותר.
ועדיין, היכולת לחוות ולהיות נוכח בכל רגע, איננה פשוטה וקלה כלל וכלל.
ר' נחמן בתורה רע"ב אומר כי הדבר באמת קשה כשמתייחסים אל החיים כיחידה אחת. הסתכלות שכזאת עלולה להביא לייאוש כי השינוי הנדרש הוא כ"כ גדול ועצום שהאדם מרגיש שאין לו סיכוי. אבל כשאדם מבין שאין לו כי אם את אותו הרגע בלבד; אם הוא אומר לעצמו שאין לו כי אם את אותו היום ואת אותה השעה, אז לא רק שהמשא הוא קל, אלא ר' נחמן אף נוקט בלשון "לא יהיה לו משא כלל".
הכלל השני שר' נחמן מדבר עליו באותה תורה זה לא לדחות דברים למחר. הלשון שר' נחמן משתמש בה היא מאוד מדוייקת והוא אומר: "וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום". רוצה לומר: כשאתה דוחה דברים אתה בעצם דוחה את עצמך מלהתקדם. השינוי מתחיל מצעד אחד קטן ברגע בודד. ביכולת לקחת אחריות רק על ההווה, וכשאין לך את הכובד של העבר והעתיד, והצלחת באמת להתחבר לרגע הנוכחי, הנה שבת ופגשת את השמחה שהייתה כאן מתמיד.
הציבור מוזמן להיללות ר' נחמן בחוות ישוב הדעת ביום ב', י"ז בתשרי. פרטים באתר החווה: www.ydaat.com
