אנו בחודש אלול, חודש התשובה, ולאור זאת נייחד את המדור בשבועות הקרובים לענייני התשובה.
אחד הדברים המרכזיים שמונעים מאיתנו, בני האדם, מלשוב בתשובה הוא הייאוש וחוסר האמונה שבאמת ניתן לתקן את אשר קלקלנו ושניתן לטהר את נשמתנו. אנחנו משוכנעים כי אין בכוחו של תהליך התשובה למחוק אשר עשינו.
מניין צומחת מחשבה זאת?
שתי סיבות מרכזיות מביאות אותנו לחשוב כך ובדברינו הפעם נתמקד בסיבות הללו.
הסיבה הראשונה מתמקדת בנפילות ובחטאים של האדם. בעולם פראקטי בו הכל נמדד על פי מבחן התוצאה קשה לראות כיצד חטאים מעשיים שגרמו לקלקול בפועל, נעלמים כלא היו. קשה לנו להבין איך בכוח הדיבור וכוונת הלב למחוק עולמות פגומים. מחשבה זו היא כה הגיונית עד כי אפילו בירושלמי מסופר שהחכמה והנבואה היו משוכנעים שתיהן כי מי שחטא חייב לבוא על עונשו, שכן כך ורק כך אולי הוא יכפר על חטאיו. בהמשך הגמרא מחדשת כי הקדוש ברוך הוא בעצמו בישר לעולם כי " חוטא מה עונשו? – יעשה תשובה ויתכפר לו" . משמעות דברים אלה היא כי התשובה היא חידוש של הקב"ה בכבודו ובעצמו. כלומר התשובה היא חוק רוחני אלוקי לא-טבעי ולא הגיוני, לכן הוא גם לא נתפס בשכל האנושי. זוהי מתנה שבזכותה מתאפשר לכל אדם להתחיל מחדש.
הסיבה השניה שגורמת למחשבה כי אין בכוח התשובה למחוק את קלקולי העבר קשורה בטבע נשמתו של האדם. לא אחת משוכנע האדם כי הוא רע בטבעו, וכי חטאיו מעידים עליו ועל אופיו. מחשבה זו ממגרת מתוכו גם את מעט המוטיבציה שאולי עוד הייתה בו לחזור בתשובה, שהרי החטאים מעידים מי הוא באמת… שורשה של מחשבה שיקרית זו טמון בתיאולוגיה הנוצרית. אוגוסטינוס, אחד מאבות הכנסייה, בן המאה הרביעית לספירה כותב ומבאר כך את תפיסת העולם הנוצרי ביחס לטבע האדם: "מי יזכיר לי את חטאי ילדותי, כי אין נקי מחטא מלפניך, גם לא תינוק בן יומו.. חולשת איברי התינוקות היא החפה מפשע, לא נפשם. במו עיני ראיתי תינוק קנאי – שלא ניחן עדיין ביכולת הדיבור – מביט, חיוור ומלא מרירות, בתינוק שינק איתו… הלזאת ייקרא תמימות?!"
על פי תפיסת עולמו של אוגוסטינוס האדם מראשית בריאתו מלא ביצרים ובקלקולים רעים עד "כי אין נקי מחטא מלפניך גם לא תינוק בין יומו". הוא טוען כי כבר מלידה אנו נחשבים חוטאים, מאחר ובני האדם יורשים את החטא הקדמון מהוריהם. במילים אחרות: אוגוסטינוס טוען כי מקורו של החטא הוא בנשמה. היא זו שהייתה רקובה מלכתחילה והיא זו שהביאה לשפלותו של הגוף, הפוך לחלוטין מהתפיסה היהודית. לפי הנצרות הגוף, הגם שיש בו יצרים ותאוות, אל לנו לייחס לו את האחריות על האופי התאוותני של האדם. שורש תפיסה זו נעוץ במחשבה כי העולם במהותו הוא רע ולכן גם אין יכולת ביד בני האדם להביאו לידי תיקון ושלמות.
הרש"ר הירש בפירושו לספר בראשית תוקף את התפיסה הנוצרית הנ"ל, ומנתח את משמעות החטא הקדמון בצורה שונה לחלוטין: "תורת החטא הקדמון היא טעות מצערת של אמונה זרה.. אין זכר במעשה גן עדן לקללה האמורה על האדם, וגם היום מתוודה כל יהודי לפני ה' 'נשמה שנתת בי טהורה היא' ואין הדבר תלוי אלא בי לשמרה בטהרה ולהחזירה לידך בטהרה … גם היום נברא כל אדם בטהרה כאדם הראשון בשעתו. גם היום נולד כל ילד כמלאך למען יחיה ויהיה לאדם, הרי זו אחת מנקודות היסוד של תורת ישראל וחיי היהודי. אולם על יסוד מעשה גן עדן בדו להם שקר החותר תחת עתידו המוסרי של האדם, מכאן למדו את אמונת החטא הקדמון. על יסוד זה בנו בניין רוחני אשר היהודי מתנגד לו בעצם מהותו…אם סבורים על יסוד זה שהחטא טבוע באדם שאיבד את כושרו להיות טוב, שנאלץ מעתה לחטוא, הרי היהדות מוחה על כך מחאה נמרצת"
מדברי הרב הירש עולה כי על פי היהדות נברא האדם בטהרה "כאדם הראשון בשעתו". היהדות אינה מקבלת את האמונה לפיה האדם רע מטבעו. אדרבה על האדם לשמר את נשמתו הטהורה וחיבור של הנשמה לגוף בכוחו ליצור חיים של טעם ושל ברכה.
תובנות רבות צומחות מתוך דברים אלו של הרב הירש ואחת מהן קשורה באופן ישיר לתשובה. על פי דברים אלו של הרש"ר ברור כי התשובה היא התהליך בו האדם שב אל נשמתו הטהורה, אל אותו מקום נקי שקדם לחטא. אל אותה הנשמה שגם אם היא אולי מעט התלכלכה מבחוץ, היא עדיין נשארת תמיד בטהרתה. זו גם הסיבה בשלה יכול האדם בכל רגע נתון לחזור בתשובה.
תובנה זו מעלה שאלות כמו: איך חוזרים בתשובה? במה צריך להתמקד? ובמה שונה, אם בכלל, התשובה של בני הנעורים מהתשובה של שאר האנשים? בשאלות הללו ובאחרות נוספות נעסוק, בעזרת ה', בשבועות הבאים.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
