כיצד מזהים עוף טהור? האם השליו שאכלו אבותינו מוכר כיום? האם בכלל מותר לאכול שליו וברבורים? בשונה מבהמות ודגים, התורה לא פרטה מהם סימני הטהרה בעופות, אלא רק הוזכרו העופות האסורים באכילה:
כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ: וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה: וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ: וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ: וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ: אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת: וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ: וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף: (דברים פרק יד יא – יח)
נשאלת השאלה מה כוונת התורה ברשימה זו? חז"ל הסבירו כי מאחר שרוב העופות בעולם טהורים, מנתה התורה את העופות האסורים (24 במספר). עופות אלה כוללים את כל הזנים המסתעפים מהם, ולכן תיאורטית מי שבקיא ומכיר את כל סוגי העופות הטמאים יכול לאכול כל עוף שאינו ברשימת העופות הטמאים. אלא שבפועל אין מי שבקיא עד כדי כך בכל סוגי העופות, ואפילו בזמן הגמרא היה מקרה של עוף שהתירו לאוכלו ואח"כ התברר שאינו טהור (חולין סב). זו הסיבה בגללה נתנו חכמים סימנים לזיהוי עופות טהורים: ראשית כל העופות הטהורים אינם דורסים. סימן טהרה זה אינו ישים תמיד, שכן גם אם ראינו שהעוף אינו דורס, ייתכן שלפעמים הוא דורס ולפעמים לא (ערוך השלחן יו"ד פב כ). זו הסיבה בגללה הוסיפו חכמים עוד שלושה סימנים: אצבע יתירה (אצבע גבוהה מאחורי שאר האצבעות או אצבע אחת ארוכה יותר משאר האצבעות), זפק (מקום שבו העוף אוגר את האוכל מהוושט לפני הגיעו למעיים) וכן קורקבן מתקלף ביד. עוף שיש לו את שלושת סימנים אלו הוא בודאי אינו עוף דורס – והוא טהור. כמוכ' עוף שיש בידנו מסורת לגביו שהוא טהור הרי הוא מותר באכילה, גם אם אין לו את שלושת הסימנים- כמו האווז שאין לו זפק (שו"ע יו"ד פב א- ג). למעשה אנו אוכלים עופות רק לפי המסורת. עוף שאינו נמצא במקום מסוים, ואינו מוכר ולכן אין לגביו כל מסורת אכילה, אולם במקומות שבו הוא מוכר ומצוי יש לגביו מסורת לאוכלו, הרי הוא מותר באכילה בכל המקומות. לעומת זאת, עוף מוכר שאין לגביו מסורת אכילה ובמקומות אחרים כן נהגו לאוכלו, הרי הוא אסור במקום שבו לא נהגו לאוכלו וזאת משום שיתכן והאיסור לאוכלו נובע ממנהג או גזירה שגזרו חכמי אותו מקום. (שו"ע יו"ד פב ה ט"ז ש"ך וערוך השולחן לד באורחות חיים יז).
בנוגע לשליו, שהוא עוף טהור שהרי אבותינו אכלו אותו, קיימת מסורת עתיקה בירושלים המזהה אותו עם העוף שכיום אנו קוראים לו שליו (מצוי בנגב ובסיני) ולפי המסורת עוף זה טהור. לא ידוע גם על מסורת שאוסרת את השליו (שכן הוא לא היה מצוי באירופה), ולכן נראה לי שיש להתיר לכל הדעות ולכל העדות אכילת שליו ע"פ מסורת ירושלמית זו (בספר מזון כשר מן החי עמ' 49-52 מביא עדויות רבות ותשובות שמתירות את השליו באכילה וכן הובא בספר הכשרות כהלכה עמ' יח). יש המזהים את השליו המקראי עם הפסיון של ימינו והתירוהו על סמך מסורת איטלקית (מלמד להועיל ב טו טז), אולם לא התקבלה מסורת זו בכל קהילות ישראל.
הברבורים הם עוף טהור ללא כל ספק, וזאת על פי המסופר בתנ"ך לגבי שלמה המלך שאכל ברבורים: "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים" (מלכים א ה ב – ג )
אלא שאין לנו מסורת ברורה האם הברבורים שאותם אכל שלמה המלך הם העופות המוכרים כיום בשם זה. כמוכ' לא ברור לאיזה ברבורים הכוונה , שכן ישנם מספר זנים של ברבורים, ולכן לא ניתן להתיר אכילת ברבורים בימינו.
יש פוסקים שהתירו אכילת טווס (שפתי דעת יו"ד פב ח בשם הכנסת הגדולה) ויש שאוסרים אותו (החיד"א במחב"ר יו"ד פב ז וכף החיים שם). גם לגבי אווזי הבר הדעות חלוקות (בית דוד טו א, ביסודי הבית אוסר והכריתי ופליתי פב ט התיר ), ומכיוון שהמסורות מנוגדות בשאלות אלו הרי שלא ניתן להתיר ללא בדיקה וחקירה של גדולי הפוסקים בדורנו.
להלן רשימה של עופות לגביהם יש מסורת ברורה והם מותרים באכילה לכל הדעות: תרנגול הבית, תרנגול הודו, אווז הבית, ברווז הבית. גם תורים ויונים מותרים באכילה ויש לנו מסורת לגבי הזנים הבאים: יונת בית, יונת הענק והתור המצוי. יונת הבר השחורה, לעומת זאת, נאסרה באכילה (הכשרות כהלכה עמ' יח – יט). יה"ר שנזכה שיבוא תשבי ויתרץ ספקותינו ונאכל כסעודת שלמה המלך.
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
