תרמו לצהר

לצמוח מתוך קשיים בפרשת וישלח

רחל רמן הייתה רופאה בבית חולים ציבורי גדול בארה"ב  ומתוקף תפקידה טיפלה בחולים שחלו במחלות קשות. היא עצמה הייתה אישה חולה מאוד והתמודדה מאז צעירותה עם מצבים חשוכי מרפא. היכרות זו עם עולם החולי והרפואה משני צדדיו אפשרה לה להגיע לתובנות מעמיקות על נפש האדם. היא הבינה שכמה שקשה ההתמודדות הגופנית של החולה, המצוקה הנפשית היא קשה לאין ערוך. האתגר הרפואי השלם חייב לתת דעתו לא רק למכאובי הגוף אלא גם על מכאובי הנפש. בספרה ברכות סבי היא מתארת את המפגשים שלה עם מטופליה והמוטיב המרכזי בספר הזה הוא שהחיים בשלמותם, לרבות הכאב שבהם, הם ברכה. היא לומדת את המסר הזה מהסיפור בפרשת וישלח:

יעקב נאבק עם איש, שבהמשך מתברר שאינו אלא מלאך אלוהים. אף על פי שבמהלך המאבק יעקב נפצע פציעה קשה, הוא מצליח בסופו של דבר להתגבר על המלאך, ולמרבה הפלא, בתום המאבק הוא מבקש ממנו ברכה.

אדם חולה חווה את חייו כמאבק, אך גם בבריאותנו החיים כרוכים ברגעים של כאב, פציעות ואובדן. מן הסיפור הזה אנו למדים עד כמה רגעים כאלו יכולים להיות גם מכוננים בעבורנו. הם מעוררים אותנו לשאול שאלות מהותיות על החיים ולנסות להכיל את המציאות הקשה שנכפית עלינו. מסיפורו של יעקב אנו למדים שבקושי יש גם ברכה והוא מסוגל להצמיח בנו כוחות ותובנות שלא התגלו קודם לכן. (ברכות סבי, עמ' 29–30)

סיפור יעקב והמלאך מאיר באור חדש את  דמותו של יעקב. במבט ראשון נראה שעשו הצייד ואיש השדה החי על חרבו הוא החזק במשפחה, ואילו יעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) הוא הפסיבי והחלש יותר, ה'ילד של אימא' (שם, כח).

אולם סיפור המאבק מציג לנו תמונה שונה בתכלית ומגלה ביעקב את עוצמתו ויכולתו להיאבק במכשולים שלפניו ולהתגבר עליהם. ואכן, בעקבות אותו מאבק, יעקב מקבל את שמו החדש, המבטא יכולת זו: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם, כט). הכוח שעליו מדובר כאן אינו רק כוח גופני אלא גם כוח רצון, כוח הרוח.

לאמיתו של דבר, גם משמו המקורי של יעקב שנתנה לו אמו בשל אותו מעשה שהספיק לעשות טרם צאתו מהרחם, עולה דמות שנמצאת במאבק והמנסה לגבור על הגורל: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כה, כו).

שני השמות של יעקב מרמזים על תנועת חייו של יעקב: מאבק. נראה שהמציאות נוטה כמעט תמיד נגד יעקב וכדי להתגבר עליה אין לו מנוס מלהילחם. משום שהוא נולד שני, הוא נאלץ לקנות את הבכורה, ומפני שאביו העדיף את עשו על פניו היה עליו לקחת את הברכות במרמה. בשל כל זאת, הוא נאלץ לגלות מביתו לחרן ולחזור לביתו רק אחרי עשרים שנה. גם בחרן הוא נאלץ להיאבק כדי להתחתן עם רחל וכדי להתפרנס.  בשובו סוף-סוף לארץ כנען הוא מגלה שגם כעבור עשרים שנה ויותר לא פסק ממנו איום הרצח, והוא נאלץ להתמודד עם עשו שבא לקראתו עם ארבע מאות איש.

את השם השני שקיבל יעקב מהמלאך נושאים אנו, צאצאיו. בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. יש קללה סינית שמאחלת 'שיהיו לך חיים מעניינים' וחוששני שאצל עם ישראל קללה זו התממשה. רק  לעיתים רחוקות זכינו לרוגע ולשלווה. שום דבר לא בא לנו בקלות ועל כל דבר אנחנו נאלצים להילחם. במהלך אלפיים השנים שהיינו בגלות נאבקנו לשרוד, לשמור על אמונתנו ועל מורשת אבותינו. והנה סוף-סוף זכינו לחזור לארצנו, אבל כמו יעקב, גם אנו גילינו שגם כאן לא פסק האיום על עצם קיומנו ונגזר עלינו מאבק בלתי פוסק כדי לשרוד. למרות כל המכות והקשיים במהלך ההיסטוריה, לא נעלמנו.  אדרבה, יצרנו יצירה רוחנית ענפה, הרבה חיים, שמחה ואהבה.

היכולת לצמוח מתוך הקשיים ולהפוך קללה לברכה היא אפיינה את סיפורי ההישרדות של עם ישראל והיא הפכה אותנו למי שאנחנו.

 

כותב המאמר: הרב יעקב נגן, ר"מ בישיבת ההסדר בעתניאל