תרמו לצהר

דוגמא אישית בפרשת ואתחנן

פרשתנו,  פרשת ואתחנן , היא המשכה הישיר לפרשת דברים. משה משמיע נאום ארוך ומדגיש בו את לקחי העבר, תוך שהוא מזהיר את בני ישראל לבל ישכחו את הברית אשר כרת ה' איתנו בהר סיני. פעם אחר פעם, הוא מזכיר את התגלות ה' בהר סיני ואת החובה לקיים את מצוות ה'. הוא אף מונה מחדש את עשרת הדברות, וזהו עיקר תוכנה של פרשתנו.

נושא אחד שובר את הרצף בנאומו של משה, והוא הבדלתם של שלוש ערי מקלט בעבר הירדן, המקום בו עומדים באותו הזמן בני ישראל. ערי המקלט, כשמן כן הם: מקלט לרוצחים בשוגג שבו הם מוגנים מאיומיו של גואל הדם.

הפרשנים הקדמונים תמהו על העריכה של פרשתנו שנקטעת באמצעה בעניין זה. הרמב"ן (רבי משה בן רבי נחמן) עונה על כך: "משה אסף את כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות… והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם. אז אמר במעֹמדם לפניהם: עתה נקיים את המצוה אשר צִונוּ השם, ותהיינה בֶצֶר במדבר ורמוֹת בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה". במילים אחרות, הרמב"ן אומר כי מנהיג איננו יכול להסתפק בדרשות מלאו מוטיבציה נלהבת על תורה, מוסר, ערכים ואידיאלים. עליו להוביל בפועל את העם לעשייה חיובית תוך שהוא משמש עבורם דוגמה אישית לקיום הערכים אליהם הוא מטיף. משה נואם על ערך המצוות ועל החובה לקיימן, מבלי להוסיף עליהן או לגרוע מהן. הדרך הטובה ביותר להנחיל את המסר לעם, הוא להפסיק את הנאום ולהפוך מבחינת נאה דוֹבר לבחינת נאה מקיים.

הרמב"ן מעיר נקודה חשובה נוספת: שלוש הערים שהבדיל משה התחילו לתפקד כערי מקלט רק לאחר שעם ישראל חצו את הירדן והבדילו שלוש ערים נוספות בעבר הירדן המערבי. כלומר, לעת עתה הבדלתן של הערים בֶצֶר רמוֹת וגולן לא מועילה. אם כן מה היה דחוף כל כך למשה להבדילן כעת? משיב הרמב"ן: "ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדִלוּ אותן שבארץ כנען, אמר [משה]: מצוה שבאה לידינו נקיים אותה למען ייטב לנו". הרמב"ן מסביר כי מי שאוהב את הטוב ורוצה להיטיב, אוהב כל טוב גם אם הוא חלקי. הוא איננו "מפונק" ואיננו מציב תנאים לעשיית הטוב. הוא מוכן להשקיע בקידום הטוב, גם אם לא יראה את פירותיו אלא רק אחרים יזכו לכך (כזכור, משה לא נכנס לארץ כנען, ולא היה שותף להבדלת שלוש ערים נוספות. רק לאחר מותו, התחילו הערים שהוא הבדיל לתפקד כירי מקלט). הוא איננו דוחה את עשיית הטוב האפשרי כעת רק בגלל שלא יעלה בידו להשלים את המלאכה, אלא פועל ודוחף כפי יכולתו במציאות הנוכחית.

מסיים הרמב"ן: "ואחרי כן [= אחרי שמשה הבדיל את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי], יקרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם, ואמר אליהם 'שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים וגו', כי עתה יפתח במצות ובביאור התורה….". כלומר, רק אחרי שמשה הראה לעם ישראל דוגמה אישית לקיום המצוות, הוא יכול לפנות אליהם ולדרוש מהם "'שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים".

יש כאן מסר גדול וכפול לכל מי שמנהיג או מבקש להוביל. מנהיג איננו יכול לדרוש מהמונהגים תחתיו את מה שהוא איננו דורש מעצמו. אסור שתתקיים הפרדה בין האמירה העקרונית לעשייה בפועל. המנהיג הוא ראש וראשון כדי להראות את הקשר שבין התיאוריה להתגלמות בפועל במציאות, גם אם כרגע אין אפשרות להביא לידי ביטוי את האידיאל בצורה מלאה.

כותב המאמר: הרב אלישע אבינר

ראש הכולל בישיבת ההסדר "ברכת משה מעלה אדומים"