אחת מההתמודדויות היומיומיות הלא פשוטות היא לבחור איך להסתכל על החיים שלנו. בכל יום אני בוחר איך להסתכל על הסביבה שלי, על העבודה שלי ובכלל על החיים שלי. אפשר להסתכל לפחות בשני צדדים כמעט על כל דבר בעולם. איך אתה מסתכל על כל דבר? על המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב האישי, המצב המשפחתי ועל המצב הבריאותי. החיים מזמנים לפתחנו עוד ועוד מצבים שעלינו להתייחס אליהם. באיזה מבט אנחנו מתבוננים על החיים? אם בעין רעה אז הכול נראה גרוע, ולכן נראה שלא שווה שנתמודד אפילו עם דבר אחד בחיים הללו. אם בעין טובה אז נראה את הנקודות החיוביות שבכל אירוע. אפשר להגיע מהר מאוד לעין רעה ולפעמים זה טבעו של אדם לראות מה לא טוב ולחפש מה לא טוב. האתגר בחיים הוא איך בוחרים לראות טוב? איך מגיעים לזה?
פרשת השבוע שלנו, פרשת שלח לך, עוסקת במבט על ארץ ישראל. נתבונן על היכולת לראות טוב דרך ארץ ישראל. המרגלים נדרשו לדווח על הארץ אך הם בחרו להדגיש את הדברים הלא טובים שראו. "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב), "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" (שם, כח), "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם, לא) – לדעתם לא כדאי להילחם כי יהיו הרבה אבדות בדרך. אפשר לבחור להסתכל כך על כל נקודה בחיים שלנו. אבל הפרשה מראה שאפשר להסתכל על הדברים אחרת – אפשר לבחור בראייה של יהושע וכלב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם, ל). השאלה תמיד תהיה באיזה ראייה אתה בוחר? ובכלל איך אתה בוחר לראות טוב?
השורש ת.ו.ר מופיע פעמים רבות בפרשת המרגלים: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ… וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן… וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת… וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (שם, א-כה). הפירוש הכי פשוט של לתור הוא לחפש או לרגל.
מעניין שהשורש הזה חוזר ומופיע גם בסוף הפרשה, בנושא אחר לגמרי, בפרשת ציצית: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". איך מילה זו למצוות ציצית?
רש"י מחבר בין שתי הפרשות: "ולא תתורו אחרי לבבכם – כמו (יג, כה) "מתור הארץ". הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העברות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העברות".
בפרשת ציצית ובפרשת המרגלים התורה משתמשת בביטוי אחד – "לא תתורו" (שהוא לשון ריגול) – כדי להראות לנו שיש דמיון בין הפרשות. הפגם בחטא המרגלים היה בבחירה של המרגלים לראות רע. הגישה הראשונית של המרגלים היתה רעה. כולם ראו אובייקטיבית אותו דבר אך ההבדל היה לאן כל אחד לקח את הדברים שראה.
בציצית כתוב "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", כלומר מצוין קודם הלב ולאחריו מצוינת העין משום שהלב קודם לעין. הלב נותן לעין את האפשרות לראות את מה שהוא רוצה, אחר כך העין רואה, ואז הדברים חוזרים אל הלב משפיעים עליו, ובסוף הגוף עושה את העברה או המצווה. לכן הבחירה לראות טוב או לראות רע תלויה בגישתו של האדם.
במצוות ציצית אנחנו מצווים לראות, כלשון הכתוב "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ". הציווי מורה לנו לבחור להסתכל בעין טובה. כשמסתכלים על הדברים החיוביים, פחות נופלים ברע. מכך מובן מדוע הציצית היא ההמשך והתיקון של חטא המרגלים ושל ההסתכלות השלילית – היא קריאת הכיוון לבחור לראות טוב והיא עוזרת לנו לכוון את המבט החיובי על החיים.
נשתדל בכל פינה בחיים למצוא את הטוב.
כותב המאמר: הרב דובב בינדיגר- רב המרכז הרפואי הלל יפה שבחדרה
